אני לא בת דודה שלה- פרק 35

אוף הארי כל כך איכזב אותי
הוא לא צייץ כלום בקשר לפסח :(

אחרי שבכיתי בערך שעה, שמתי עלי את השמיכה ונרדמתי
~בוקר~
קמתי עדיין עם עיניים נפוחות ואדומות, שמעתי קולות מלמטה אז יצאתי מהחדר שלי וירדתי
״בוקר טוב נסיכה, המזוודה על כל הבגדים שלך הגיעה עכשיו, תבחרי משהו ללבוש ונלך״ אמא אמרה מושיטה לי מזוודה ענקית, גררתי את המזוודה למעלה וזה היה לי מאוד קשה, נייל עבר לידי, הסתכל עלי, והמשיך ללכת, לא חשב על לעזור לי, עליתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת, התחיל להתחמם כאן, שמתי טייץ שחור וחולצה נופלת בצבע סגול לילך, נעלתי נעליים גבוהות שנייל קנה לי, סדרתי מהר את הדברים שלי וירדתי חזרה עם המזוודה.
נייל שם לב שאני נועלת את הנעליים שהוא קנה לי, הוא חייך חיוך קטן אבל ישר חזר לפרצוף חסר הבעה.
״יאלה פריז הנה אנחנו באים״ אמילי אמה בהתרגשות כשיצאתי החוצה, המאבטחים העמיסו והתחלקנו לחמש מכוניות קטנות, ניסיתי לעשות הכל בשביל לא להיות עם נייל, אבל בסוף תקעו אותי ואת נייל באותו מכונית קטנה. לבד. רק אנחנו והנהג. יש.
הנסיעה הייתה שקטה במיוחד
״אתה באמת לא מאמין לי?״ שאלתי אותו כמה דקות לפני שהגענו לשדה תעופה, הוא לא ענה לי, הסתכל עלי לשניה ואז השפיל את הפנים שלו לריצפת האוטו.
יצאנו מהמכונית, כל המעריצות ציפו לראות אותנו הולכים ביחד, אבל הלכנו הכי רחוק אחד מהשני שרק אפשר, למזלי לא שמו אותנו ביחד במטוס, אני הייתי באמצע ליד ליאם והארי ונייל היה מאחורינו גם באמצע ליד לואי ואמילי.
לפני שהמראנו נכנסתי לטוויטר שנייל פתח לי וראיתי שמעריצה אחת שלחה לי משהו
״אמרתי לך שהוא לא ירצה לדבר איתך יותר, ממני, המעריצה החוצפנית״ הייתי צריכה לדעת שהיא עשתה את זה , כמה מטופשת אני!
״מה זה?״ הארי שאל ואני הסתרתי את הטלפון
״סתם, אז איך היה במופע?״ אמרתי מהר מעבירה נושא
״היה משוגע!״ הארי אמא בהתלהבות
״זה היה נראה שלך היה כיף יותר ממנו״ הוא אמר
״כן אה..״ מלמלתי
״כולנו יודעים מה היה החלק האהוב עלייך., אהמ נייל אהמ״ הוא אמר, ידעתי שנייל שומע אותו
״די הארי״ אמרתי פתאום והארי נראה נפגע קצת
״אני צוחקת איתך, אז איך איתך ועם פטרי?״ שאלתי עושה את עצמי צוחקת עם חיוך מזויף
״אנחנו בסדר״ הוא אמר מחייך
~כעבור כמה שעות~
הטיסה סוף סוף נגמרה! כל הטיסה דיברתי עם ליאם והארי ויכולתי לשמוע את נייל מדבר עם אמילי ולואי, כאב לי הלב שאני לא יכולה להיות איתו.
אבל, אם הוא לא מאמין לי אני לא צריכה את הטובות שלו, אני לא ינסה להוכיח לו כלום.
ירדנו מהמטוס והתחלנו ללכת לכיוון המכונית, נכנסנו כולנו, כלם דיברו, אני היחידה שלא אמרתי כלום, רק ישבתי והסתכלתי החוצה.
אחרי חצי שעה הגענו למלון
״אוקי החילוק של החדרים ביניכם הם:
לואי ואלינור, פרי וזאין, הארי ופטרישה, ליאם ואמילי, ונייל ואמיליה״
אמא שלי אמרה וקיבלתי התקף לב
״לא לא לא, אמא אפשר שניה?״ אמרתי ולקחתי אותה לצד
״אני לא יכולה להיות עם נייל באותו חדר, פשוט לא״ אמרתי לב בלחץ
״למה? אתם לא זוג?״ היא אמרה מבולבלת
״אני כבר לא יודעת, אבל את חייבת למצוא לי חדר אחר?״ אמרתי
״אני מצטערת חמודה, את חייבת להיות איתו בחדר, אין חדר אחר״ היא אמרה וחזרנו למרכז הלובי, כולם כבר עלו.
הלכתי למעלית עם המזוודה והגעתי לחדר שלי ושל נייל, קומה 3 חדר 153, מצד ימין אלינור ולואי, מצד שמאל אמילי וליאם, לפנינו פרי וזאיין, ובאלכסון אלינו פטרישה והארי