אני לא בת דודה שלה- פרק 24

מצטערת שלא העלתי פרק בערך יומיים
הייתי עסוקה….

״סוף סוף את מתקשרת״ הוא אמר כשראיתי את הפנים שלו מופיעות על המסך
״אני מתגעגעת אלייך, מתי נוכל להיפגש??״
״יש לי ולבנים תכנית, אבל אם היא לא תצליח, יש לנו עד חודש וחצי הפסקה ואני יטוס ללונדון וניפגש בחשאיות״ הוא אמר
״יואו מגניבים אנחנו, אז מה התכנית שלך?״ אמרתי מצחקקת
״באחת ההופעות שלנו המנהלים לא יהיו כי יש להם איזה משהו, אז אנחנו מתכננים להביא לך כרטיס ואת תבואי למופע!״ הוא אמר מתלהב
״מגניב!! עוד כמה זמן זה יוצא?״
״עוד שבוע!!!״ הוא אמר עוד יותר מתלהב
״דיי אומיגד אני לא יכולה לחכות״ אמרתי כמעט קופצת מרוב שמחה
״אז מי זאת הילדה שהעלת איתה תמונה?״ הוא שאל אחרי דקה
״נכון אמרתי לך שישבה לידי אמא?״
״כן?״
״אז היא הייתה הבת של האמא, ובערך שעה דיברנו כשהיינו במטוס! היא כזאת מותק!״ אמרתי צוחקת
״מגניבות״ הוא אמר עושה סימן של ׳סוואג׳
״הי אני רוצה להעלות תמונה שלנו ביחד״ הוא אמר והוציא את הטלפון, חייכתי והוא צילם את המסך של המחשב שאותי רואים בגדול ואותו בריבוע הקטן
״איך יצאתי?״ שאלתי אוו צוחקת
״יפה כמו תמיד״ הוא אמר והסמקתי
הוא חייך עלי והעלה את התמונה לאינסטגרם
״היום השגתי עבודה״ אמרתי בגאווה
״עבודה? את לא צריכה לעבוד! יש לך מספיק כסף!״
״אני יודעת, אבל אני לא יכולה לשבת כל היום לבד בבית! אני יתחרפן!״ אמרתי צוחקת
״טיעון טוב, אז אני חייב לעוף עכשיו להקליט לאלבום החדש״ הוא אמר (בסיפור האלבום מידנייט ממוריס עוד לא יצא)
״טוב… תהנה״ אמרתי לו
״ביי לאב״ הוא אמר וניתקתי את השיחה.
הלכתי למטבח ועלה לי רעיון, פתחתי את מגירת הממתקים והוצאתי את כל הדברים המתוקים שיש בבית לשיש.
כשאני ואמילי היינו בנות 15, היה לנו מאוד משעמם כל פעם שהיא באה אלי, אז היינו לוקחות את כל הדברים המתוקים ומכינות מהם קינוח בזמן דאנחנו מצלמות את זה, תמיד זה היה נראה מגעיל אבל זה היה כל כך טעים, היינו שלוחות את זה לחברה אחרת שלנו, ג׳ו והיא היית תמיד צוחקת ואומרת שאנחנו משוגעות
לקחתי את הטלפון ועשיתי על פליי
״שלווםםםםם לכולם, הגעתם לפינה של….. אמיליה קלדר״ אמרתי בקול מכובד עם כף עץ ביד וכובע מצחיק על הראש
״קודם כלללל קערה *אמרתי והראתי את הקערה למצלמה* מה נבחר.. מה נבחר…. דבר ראשון.. גלידה!״ אמרתי מתלהבת ושמתי מלא גלידה בכל מיני טעמים, אחר כך שמתי דובוני גומי, נחשי גומי, מרשמלו, עדשים, טופי , קוביות שוקולד ולסוף קצפת וסירופ שוקולד.
״בונה פטיט״ אמרתי ולקחתי ביס ממה שהכנתי, כיביתי את המצלמה והסתכלתי על הסרטון בזמן שאכלתי קצת מהמנה שעשיתי ואז שלחתי את זה לנייל.
השעה היה חמש בצהריים ולא היה לי שום דבר לעשות, נייל לא שלח לי כלום.. כנראה הוא עסוק.
לקחתי שמיכה, את הטלפון ואוזניות ויצאתי החוצה, נשכבתי על מיטת השיזוף שהייתה ליד הבריכה הריקה וכיסיתי את עצמי בשמיכה העבה, הפעלתי את המוזיקה של הבנים ומחשבות רצו בראש שלי.
הפעם הראשונה שראיתי את הבנים, הנשיקה הראשונה שלי ושל נייל, הפכנו להיות זוג, היום כיף שלנו, הפרידה שלנו וההודעה ששלח לי.
סוף סוף כשאני מוצאת מישהו שאני באמת אוהבת, הכל נהרס בגלל המנהלים.
ידעתי שמההתחלה לא הייתי צריכה ללכת עם אמא, הייתי נשארת עם סבתא או עם אחת הדודות ואז כל זה לא היה קורה ולא הייתי עצובה כמעט כל הזמן, ידעתי שזה שאני יהיה עם נייל יגרום לבאלגן, אבל לא ידעתי שזה מה שיקרה…
בלי ששמתי לב, השעה הייתה שמונה אבל הייתי מאוד עייפה, נכנסתי הביתה, נעלתי את הבית ועליתי לחדר שלי.
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה שלי עדיין לא מצליחה להפסיק את המחשבות, פתאום קיבלתי הודעה, היא הייתה מנייל
״בייב למה את לא מכינה את זה כשאנחנו ביחד?! לא יכול לחכות עוד עד שבוע הבא! תחזיקי מעמד עד אז״ הוא כתב והוסיף לב בסוף.
הנחתי את הטלפון בצד והלכתי לישון עם חיוך על הפנים