אני לא בת דודה שלה- פרק 18

אני רוצה להגיד שאני שמחה שאתם אוהבים את הסיפור
היה לי ממש כיף לקרוא את התגובות בפרק הקודם :)

הוא לקח את המזוודות שלי ואני הלכתי מאחוריו מסתכלת עליו איך הוא הולך, הוא פתח לי את הדלת, ניכנסתי לאוטו וסגרתי את הדלת, הוא נכנס מהצד השני והתחיל לנסוע.
הנסיעה הייתה שקטה במיוחד, אף אחד לא אמר כלום, נכנסתי לאינסטגרם וקראתי כמה תגובות.
חלק כתבו דברים חמודים כמו ״מושלים!!!״ ״נייל החתיך!״ ״צריכים להיות זוג״ ״ואו איך אתם מתאימים״,אבל כמובן חלק לא יכלו לראות אותנו ביחד וכתבו כל מיני דברים כמו ״מכוערת״ ״לנייל לא מגיע להיות איתך, את נוראית״ ״תתרחקי ממנו״ ״מגעילה, את רק מנצלת אותו״ .
קצת נעלבתי, אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי עכשיו, הוא לקח לי את היד והחזיק לי אותה, כנראה ראה את התגובות האלה
״תתעלמי מהם, הם סתם סתומות״ הוא אמר לי ונישק אותי, המשכנו לנסוע ואחרי רבע שעה הגענו, ירדנו מהאוטו וכל אחד לקח מזוודה אחת, הגענו למקום וכנראה דחו קצת את הטיסה אז היה לנו עוד זמן ביחד
״אני לא מאמינה שאני עוזרת אותך בגלל המנהלים שלך״ אמרתי לו כשישבנו ושתינו קפה
״אני לא מתכוון לוותר להם אמיליה, אני יתווכח איתם ויריב איצם עד שהם יצנו לנו להיות ביחד , אני מבטיח לך שבבוף נהיה ביחד!״ הוא אמר לי כשמחזיק ביד שלי
״אל תבטיח דברים שלא בטוח יקרו״ אמרתי די מאוכזבת , עזבתי את היד שלו והוצאתי משהו , הוצאתי צמיד, צמיד שמתאים גם לבנים וגם לבנות
״מה זה?״ הוא שאל ברגע שראה את הצמיד
״זה צמיד המזל שלי, הוא תמיד איתי בתיק או בכיס , אני לוקחת אותו לכל מקום איתי ואני רוצה שתשמור על זה, אני רוצה שזה יהיה אצלך״ אמרתי והבאתי לו את הצמיד
״ואו לאב, זה כל כך יפה״ הוא אמר, קם וחיבק אותי
״טיסה מספר 2846 ללונדון תצא בעוד רבע שעה, הנוסעים מתבקשים להיכנס לבדיקות עוד עשר דקות״ שמענו בכריזה והסתכלנו אחר על השני, קמתי והלכנו יד ביד עד לחלק שבו הוא לא יכול להיכנס יותר , כולם הסתכלו עלינו אבל לא היה לנו אכפת , הלכנו לצד למקום שלא יראו אותנו
״אני כל כל יתגעגע אלייך״ אמרתי מתחילה לבכות וקופצת עליו בחיבוק
״תבטיחי לי שתשמרי על עצמך, תתקשרי אלי פעמיים ביום, אל תלכי עם בגדים קצרים מדי, גם קר וגם יש בלונדון כל מיני בחורים רעים, אני יבוא לבקר כל פעם ואני ישיג לך כרטיסים שאת תבואי לבקר״ הוא אמר בזמן שהוא מחבק אותי
״אני מבטיחה״ אמרתי והוא נישק אותי, התנתקנו אחרי כמה זמן כבר עברו כמה דקות
״הנוסעים מתבקשים להיכנס עוד חמש דקות״ אמרו שוב בכריזה , יצאנו מ״המקום מסתור״ שלנו, ועמדנו ממש שניה לפני שנייל לא יכול היכנס יותר, כאן התחלתי לבכות
״אני לא יחזיק מעמד בלעדייך״ אמרתי מתפרקת לא מצליחה להחזיק את הדמעות
״אל תבכי,את תראי שהכל יהיה בסדר״ הוא אמר מנגב לי את הדמעות, ואז אמרו בכריזה לכל הנוסעים להגיע
״אני כל כך יתגעגע אלייך בייב״ הוא אמר לי וחיבק אותי שוב
״גם אני אלייך לאב״ התנתקנו מהחיבוק וראיתי אותו בוכה, התחלתי ללכת והסתכלתי קדימה, שניה לפני שנכנסתי למקום שבו נייל לא יכול לראות אותי, הסתובבתי אלייך ונופםתי לו לשלום, ראיתי אותו שם בוכה והוא נופף לי בחזרה לשלום, המשכתי ללכת וידעתי שזהו, יכול לראות שאני לא יפגוש אותו יותר