אני לא בת דודה שלה- פרק 14

פורים שמח!!!! היום התחפשנו בבית ספר שלנו בגלל שמחר אין לנו בית ספר
למה התחפשתם/מתחפשים מחר??
אני התחשפתי עם חברה שלי לצבעית (כזאת שצובעת)
עם סרבל לבן וגופיה תכלת מתחת ואת הסרבל אני וחברה
שלי לכלכנו בגואש וזה יצא מושלם!!!

~בוקר~
התעוררתי בבוקר מהשמש שהייתה לי על הפנים, הסתכלתי הצידה ונייל לא היה שם, הוא כנראה כבר התעורר, קמתי ונכנסתי לבית.
ראיתי את אמא ואבא מודאגים ומדברים עם המנהלים, ברגע שהם ראו אותי אמא שלי חיבקה אוי ובכתה
אמא:״אני כל כך מצטערת חמודה שלה, אני כל כך מצטערת״
אני:״זה בסדר, זה לא באשמתך, אין לך מה לעשות עם זה.. אני הולכת לארוז את המזוודה שלי״ אמרתי מחייכת חיוך מזוייף, עליתי לחדר שלי וראיתי שם את נייל
אני:״היי״ אמרתי וברגע ששמע אותי הסתובב ולא אמר כלום, פשוט חיבק אותי
אני:״מתי הטיסה שלי?״
נייל:״את טסה עוד שש שעות״ הוא אמר ושמעו בקול שלו שהוא בכה
אני:״אוקי..״ אמרתי מתאמצת גם לא לבכות בגללו, הלכתי לארון שלי, לקחתי את המזוודות והתחלתי להחזיר את כל הבגדים.
זה לקח לי בערך חצי שעה, בזמן הזה נייל הסתכל עלי
אני:״גמרתי״ אמרתי וסגרתי את המזוודות
נייל:״יש לנו בדיוק חמש וחצי שעות ביחד״ הוא אמר וקם, הוא שם את הידיים שלו מסביב למותניים שלי, הצמיד אותי אליו ונישק אותי, זה הייתה נשיקה שונה מכל שאר הנשיקות שהיו לנו, אני לא יודעת איך להסביר את זה, זה פשוט היה.. נשיקה מיוחדת
נייל:״אני מבטיח לך שאף אחת לא תחליף אותך, את האחת והיחידה שלי, את תמיד תיהי האחת שלי״ הוא אמר אחרי שהתנתקנו מהנשיקה והוא חיבק אותי חזק.
ירדנו למטה מחזיקים ידיים וכולם ישבו על הספה עצובים .
אמילי לא יכולה לחזור איתי, זה קשור לכל החוזים, הם לא נותנים לה, ברגע שהיא ראתה אותי היא רצה אליי וחיבקה אותי, אני והיא התחלנו לבכות
אמילי:״אני לא יכולה שאת תעזבי.. את פשוט לא יכולה לעזוב״ היא אמרה בזמן שהיא בוכה
אני:״אני לא רוצה לעזוב.. אני לא רוצה לעזוב״ אמרתי בוכה חזק יותר ומחבקת שוב את אמילי, כולם באו והצטרפו לחיבוק קבוצתי
אני:״אני כל כך יתגעגע אליכם, אתם לא יודעים עד כמה״ אמרתי כשכולנו ישבנו על הספה
לואי:״עכשיו לא יהיה לי למי להציק..״ הוא אמר בצחוק
אלינור:״אני לא מאמינה שאת באמת עוזבת, אני שונאת את המנהלים האלה״
פטרישה:״תמיד חייבים להרוס הכל, הם לא יכולים פשוט להגיד להם לא להיות ביחד ולא להיפגש יותר!״
הארי:״כן..״ הוא אמר, כנראה הוא נזכר בסטפני..
זאיין:״שונא אתם״ הוא אמר חלש בשביל שהם לא ישמעו
נייל:״טוב, אני ואמיליה צריכים ללכת״ הוא אמר ותפס אותי
אני:״אולי תיתן לי קודם להתלבש?״ אמרתי עוצרת אותו
נייל:״רעיון טוב״ הוא אמר ושיחרר אותי,עליתי לחדר שלי ונעלתי את הדלת, לקחתי את הבגדים שהשארתי לי בחוץ, סקיני גינס שחור, חולצה ארוכה דקה וחמודה ואת המעיל שלי, שמתי נעליי וואנס לבנות , לקחתי תיק וירדתי למטה
אמרנו לכולם ביי ונכנסנו לאוטו של נייל
אני:״אז לאן נוסעים?״
נייל:״הפתעה..״ הוא אמר עם חיוך ממזרי , נסענו חצי שעה והגענו ללונה פארק, המקום האהוב עלי שאני כל הזמן מספרת לנייל כמה שאני אוהבת להיות בלונה פארק
אני:״יש!!״ אמרתי מתלהבת ברגע שראיתי איפה אנחנו, קפצתי מהאוטו בהתלהבות והלכנו לעמוד בתור בשביל לקנות כרטיסים, בנות התחילו להתלחשש ולבכות ברגע שראו את נייל
התור שלנו הגיעה, נייל קנה לנו מהר שני כרטיסים ורצנו יד ביד לתוך הלונה פארק