אני לא בת דודה שלה – פרק 12

התעוררתי בבוקר והרגשתי מישהו מלטף אותי, פתחתי את העיניים וראיתי את נייל יושב ומסתכל עלי מלמעלה
נייל:״בוקר טוב לאב״ הוא אמר ונישק אותי
אני:״בוקר טוב״ אמרתי חצי ישנה כשאני מתמתחת
נייל:״ישנת טוב?״
אני:״הכי טוב שאפשר״ אמרתי לו עם חיוך מטומטם על הפנים
נייל:״אני שמח לשמוע, את רוצה לרדת לכולם לאכול?״
אני:״אתה יכול לרדת אם באלך, אני ירד עוד מעט״
נייל:״אוקיי, בואי מהר, אני יכין לנו ארוחת בוקר״ הוא אמר וקפץ מהמיטה, חייכתי אליו והוא יצא מהחדר, בלי ששמתי לב העיניים שלי נעצמו שוב ובטעות נרדמתי.
פתאום פתיחה של דלת העירה אותי אבל לא רציתי לפתוח את העיניים שלי
נייל:״ידעתי שהיא נרדמה שוב״ הוא אמר לעצמו וצחק, בא אליי והרים אותי כמו שמרימים כלה
אני:״אעא מה אתה עושה?!״
נייל:״הולכים לאכול״ הוא אמר מחזיק אותי ככה כל הדרך עד למטבח בזמן שאני עוצמת עיניים , פתאום שמעתי את הבנים עודים קולות ואת הבנות צוחקות, פצחתי את העיניים שלי וראיתי שכולם מסתכלים עלינו
אני:״מה אתם צוחקים?״ אמרתי , נייל הוריד אותי והתיישבתי על אחד הכיסאות
הוא הלך והביא לי את הארוחת בוקר שהביא לי, 4 פנקייקים אחד על השני, פרוסת לחם עם ריבת תות, סלט פירות ושוקו עם מרשמלו בצד, התחלתי לאכול אבל לא הצלחת לגמור את הכל, לא יכולתי לאכול יותר, במיוחד עם המחשבה הזאת שכל ביס שאני בולעת זה אומר שאני ישמין עוד
אני:״גמרתי..״ אמרתי מרחיקה מימני את הצלחת עם האוכל
נייל:״מה זה גמרת?! לא אכלת כלום!״ הוא אמר מופתע וקירב אליי את הצלחת
אני:״אני לא רוצה עוד.. אני כבר לא רעבה״
נייל:״מה זה כבר לא רעבה? כמה ביסים אכלת?! חמש?! תגמרי!״ הוא אמר תקע את המזלג בפנקייק והביא לי ליד
אני:״לא״ לקחתי את המזלג ושמתי אותה על הצלחת
נייל:״אמיליה את חייבת לאכול משהו!״
אני:״אני לא אוכלת עוד כלום!״
נייל:״אבל את מתה מרעב!״
אני:״אולי אני רעבה!! אבל זה עדיף מאשר שאני ישמין עוד יותר!״
נייל:״אמיליה!! את רזה כמו מקל!!״
אני:״לא נכון, אני שמנה״ אמרתי והרגשתי את הדמעות עולות בעיניי
נייל:״אמיליה את חייבת לאכול!! את צריכה להשמין קצת!!״
אני:״לא!!״ אמרתי ורצתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת ובכיתי.
מאז ומתמיד לא אהבתי את הגוף שלי, תמיד הייתי רואה חברות שלי ותמונות של בנות בטלפון והייתי רוצה את הגוף שלהם, הייתי חולמת שיהיה לי גוף כמו שלהם.
היה לי תקופה שאני ממש הרעבתי את עצמי אבל אמילי הפסיקה אותי וגרמה לי לאכול יותר, כולם כל הזמן אומרים לי שאני רזה מדי, אבל הם לא מבינים שאני לא.
שמעתי את הדלת נפתחת והרגשתי משהו מחבק אותי, ציפיתי שזה יהיה נייל אבל זה היה לואי
לואי:״מה קרה?״
אני:״כלום.. אני בסדר״ אמרתי מנגבת את הדמעות
לואי:״אל תגידי לי שהכל בסדר בזמן שאת בוכה, שמעתי את השיחה שהיה לך עם נייל״
אני:״איפה הוא עכשיו?״
לואי:״נייל לא רגיל לכל זה, הוא לא ידע מה לעשות ובדרך כלל שהוא נלחץ הוא יוצא מהבית הוא יצא בריצה מהבית״
אני:״מה…״ לא הבנתי מה קורה כאן
לואי:״ אמיליה את חייבת להאמין בעצמך, תאהבי את הגוף שלך! בסופו של דבר זה הגוף שלך ואין לך מה לעשות עם זה, חוץ מזה שאת מאוד רזה!! את לא צריכה להרזות עוד יותר! אני בטוח שיותר כיף לך לאכול עד שתיהי שבעה מאשר כל פעם להישאר רעבה.. תחשבי על זה, טוב?״
אני:״אוקי.. תודה לו, אתה הכי טוב שיש״ אמרתי וחיבקתי אותו
לואי:״מה אני לא יעשה בשביל אחותי הקטנה״ הוא אמר, קרץ לי ויצא מהחדר.
סגרתי מהר את הדלת, שמתי עליי מה שראיתי, טייץ שחור וחולצה ארוכה בצבע אפרסק שכתוב עליה love , שמתי מגפי ugg , שמתי עליי את המעיל, לקחתי את את הטלפון ויצאתי בריצה מהחדר, כולם ישבו בסלון בשוק מכל מה שקרה עכשיו,חייכתי לאמילי להראות לה שהכל בסדר ויצאתי מהבית, היו קצת מעריצות בכניסה שהיו נראות מודאגות, ברגע שהם ראו אותי הם רצו אליי
״מה קרה לנייל?!״ ״למה הוא בוכה?!״ הם ישר קפצו עלי עם מלא שאלות
אני:״איפה הוא?! אתם ראיתם לאן הוא הלך?!״ שאלתי מנסה להרגיע אותם, אבל אני הייתי צריכה שמישהו ירגיע אותי
מעריצה:״כן, הוא רץ לשם ואז פנה שמאלה״ היא אמרה נראית מתלהבת מזה שהיא מדברת איתי
אני:״׳אוקי תודה״ אמרתי והתחלתי לרוץ, ואיך לא.. הבנות האלה רצו אחריי, התעלמתי מהם ורצתי הכי מהר שלי
אחרי כמה דקות מצאתי אותו יושב בצד בזמן שיש קצת מעריצות סביבו מנסות לדבר איתו אבל הוא לא ענה להם ורק הסתכל למטה, נראה שבור וכנראה בכה.. לא דמיינתי יבכה בגללי..
אני:״נייל!!!״ צעקתי , הוא הסתכל למעלה אבל לא לכיוון שלי ולא הבין מי צעק לו והוריד את הראש שוב
אני:״ניייל!!!!!!!״ צעקתי יותר חזק, הוא הרים את הראש וראה אותי, רצתי אליו ועברתי בין המעריצות
אני:״נייל אתה בסדר?! למה רצת?! אתה יודע איך הבהלת אותי?! שלא תעשה את זה שוב!!״ אמרתי התיישבתי לידו וחיבקתי אותו
נייל:״אני מצטער לאב, פשוט לא ידעתי מה לעשות, אני נלחצתי, את רצת למעלה ואני הרגשתי חסר אונים אז ברחתי… סליחה על מה שאמרתי לך מקודם, לא הייתי צריך להגיד לך את כל זה״
מעריצה:״מה?! מה אמרת לה?!״ היא צעקה ואז נזכרנו שהם עדיין שם
אני:״זה בסדר ניילר, בוא נחזור הביתה, למקום יותר… פרטי…״ אמרתי וקמתי, הוא קם אחרי, עטף אותי ביד שלו והלכנו צמודים, כל הזמן שאלו אותנו אם אנחנו ביחד אבל התעלמנו והלכנו בשקט לבית, הגענו וראינו שברגע שכולם ראו אותנו הם נרגעו טיפה
נייל:״טוב, אנחנו נדע מה יהיה עכשיו על כל עיתוני הרכילות ואתרי הרכילות״ הוא אמר והבנתי למה הוא מתכוון