אני והוא פרק 48

אני והוא פרק 48:
"אני איעזר בזאין" אמרתי.
"למה לא בהארי?" איימי שאלה.
"כי הארי לא יסכים לי לעסוק בנושא הזה" אמרתי.
"גם אני לא מרשה לך" איימי אמרה.
"לא נורא" אמרתי.
"טוב ביי" אמרתי.
"ביי" איימי אמרה וחזרתי לעולם החיים.
החלטתי ללכת לבית של הבנים.
הגעתי לבית ודפקתי.
"מי זה?" שמעתי את נייל.
"קת'רין!!!" צעקתי.
"שניה!!!" נייל אמר ופתח לי.
"היי" אמרתי וניכנסתי.
"היי" כולם נייל, הארי, זאין וקייט לא היו שם.
"קרה משהו?" שאלתי.
"שבי" נייל אמר לי וישבתי על הספה ליד הארי.
"אוקיי אני אספר" זאין אמר.
"מה?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה.
"אוקיי איך אני אתחיל…" זאין אמר וסיפר לי הכל.
"טעות!!!" צעקתי.
"מה?!?" כולם שאלו.
"זה לא נכון" אמרתי עם ביטחון.
"תראי קת'רין" הארי התחיל לומר.
"מה?" שאלתי.
"אני יודע שלואי היה החבר הכי טוב שלך אבל הם באמת רוצחים" הארי אמר.
"תראה הארי" התחלתי לומר.
"מה?" הוא שאל.
"או שהם רוצחים או שאתה ונייל מטומטמים" אמרתי.
"אתה ונייל מטומטמים" אמרתי.
"קת'רין" זאין אמר.
"מה?" שאלתי.
"תמיד העלבת אותי עם נייל והארי מה את צריכה?" הוא שאל.
"בוא" אמרתי.
"לאן?" הוא שאל.
"לחדר שלך" אמרתי.
"למה?" הוא שאל.
"יש לי משהו חשוב לומר לך" אמרתי ועלינו לחדר של זאין.
~בחדר של זאין~
"מה?" זאין שאל.
"לואי ונייל לא הרוצחים" אמרתי.
"ואיך את יודעת את זה?" זאין שאל.
"דבר ראשון אני מכירה את הרוצחים.
דבר שני ראיתי את הרצח מול העיניים שלי והם לא היו אפילו טיפה דומים ללואי ולליאם." אמרתי והוא היה מופתע.
"אוי כמעט שכחתי" אמרתי.
"מה?" זאין שאל.
"אני מכירה את איימי" צעקתי.
"איימי?!?" זאין, הארי, נייל וקייט שאלו.
"האמא הביולוגית של נעם" אמרתי.
"מה?!?" הם שאלו.
"האמא ה-ב-י-ו-ל-ו-ג-י-ת של נעם" אמרתי ואת הביולוגית אייתי להם כאילו הם מטומטמים.
"אבל היא מתה לפני שש עשרה שנים" הם אמרו.
"ואני ממתי בגיל תשע" אמרתי.
המשך יבוא…