אני והוא פרק 46 (הצלחתי לכתוב פרק)

אני והוא פרק 46:
לפני הפרק

———————————————————————————————————–

הצלחתי לכתוב פרק למרות שיש לי מחסום כתיבה.
אני לא חושבת שיצא לי פרק טוב.
הפרק מאוד חשוב לעלילת הסיפור.

חזרה לפרק

———————————————————————————————————–
נ.מ קתרין:
הייתי בבית וחשבתי על לואי וליאם המסכנים רון ינסה לצוד אותם כי הוא חושב שהם הרוצחים שרצחו את איימי אבל הם לא רוצחים.
אז החלטתי ללכת לעולם המתים כדי לדבר עם איימי.
הגעתי לעולם המתים וצעקתי "איימי!!!" ואף אחד לא ענה לי.
'אמן שלא בחרת ללכת לעקבות הגורל ואז להגיע או לגן עדן או לגיהינום' חשבתי לעצמי.
"איימי!!!" צעקתי יותר חלש.
"מה?" איימי פתאום הגיע.
"רון הולך להרוג את לואי וליאם" אמרתי.
נ.מ איימי:
אני כבר פה שש עשרה שנה לפני שנתיים פגשתי ילדה שקוראים לה קית'רין והיום אנחנו חברות טובות למרות שאני אמא והיא עכשיו בת שתיים עשרה.
"איימי!!!" שמעתי את קת'רין אבל אני לא בטוחה שזו היא.
"איימי!!!" שמעתי יותר חלש.
"מה?" הגעתי אל קת'רין ושאלתי.
"רון הולך להרוג את לואי וליאם" קת'רין אמרה.
"מה?" שאלתי.
"כן, להזכירך הוא בטוח שהם רוצחים וגם נעם חושבת ככה" קת'רין אמרה.
"קת'רין אנחנו חייבות למנוע מהם להרוג אותם" אמרתי.
"נכון, אבל איך?" קת'רין שאלה.
"לא יודעת" עניתי.
נ.מ רון:
כשג'ייד ישנה חשבתי מה איימי הייתה אומרת על לואי וליאם, כלומר אם הם היו הורגים את נעם, גם היא יודעת איך הם נראים והייתי יודע אם זה באמת הם.
"ג'ייד" אמרתי.
"מה?" היא שאלה.
"אני הולך, תשארי בחדר ואם תצטרכי משהו תגידי לי" אמרתי.
"סבבה" היא אמרה ויצאתי מהחדר.
החלטתי ללכת לנעם.
נ.מ נעם:
~טוק טוק טוק דפיקות בדלת~
"שניה!!!" צעקתי הלכתי לפתוח וראיתי את הארי…
המשך יבוא…