אני והוא פרק 41

אני והוא פרק 41:
"טוב ביי" ג'ייד אמרה.
"לאן?" שאלתי.
"לבגוד בך עם רון" היא אמרה.
"מה?!?" שאלתי.
"אני צוחקת, אתה צריך לנוח גם רון אמר" ג'ייד אמרה.
"נכון, אבל אני ינוח יותר טוב איתך" אמרתי.
"לא נכון אז ביי ביי" ג'ייד וקמתי מהמיטה.
"קודם כל אני דורש לקבל נשיקה בובה" אמרתי והיא נישקה אותי נשיקה קצרה בפה.
"בובה, את קמצנית" אמרתי.
"ערס, אתה צריך לנוח" היא אמרה.
"טוב" אמרתי ושכבתי המיטה.
"ביי ביי ערס שלי" היא אמרה.
"ביי ביי בובה קמצנית שלי" אמרתי.
"ולא לבגוד בי עם רון" אמרתי מהר והיא צחקקה.
"טוב, ואתה לנוח עכשיו!" היא אמרה.
"כן בובה המפקדת הקמצנית" אמרתי והיא צחקקה, הלכה וסגרה את הדלת.
נ.מ ג'ייד:
הלכתי לחדר מס' 89 וראיתי את לואי מעולף.
אז הרמתי אותו על הכתף שלי ושמתי אותו במיטה שלו והלכתי לחדר שקייט והארי מוחזקים בו (זה קרה לפני שהיא גילתה שקייט והארי ברחו).
~בחדר שקייט והארי מוחזקים בו~
נכנסתי וראיתי את רון מעולף,
"רון תתעורר" אמרתי והזזתי אותו קצת.
"רון תתעורר" אמרתי שוב ועדיין הזזתי אותו.
"רון" אמרתי והפסקתי להזיז אותו.
פתאום הוא פתח עיניים ושאל "מה קרה?"
"לא יודעת, הלכתי לחדר 89 וראיתי את לואי מעולף ואז הלכתי לפה וראיתי אותך מעולף" אמרתי.
"איפה לואי?" הוא שאל.
"במיטה שלו" אמרתי.
"יופי" הוא ענה.
"בוא" אמרתי ולקחתי אותו לחדר של לואי.
~בחדר של לואי~
חיכינו כשתי דקות ולואי התעורר.
"מה קרה פה?" לואי שאל.
"לא משהו נורא רק זה שהארי נתן לך אגרוף, קייט בעטה בי והם ברחו" רון אמר.
"רק?!?" לואי שאל.
"כן" רון אמר.
"לפחות הנזק שנגרם לכם לא גדול" אמרתי.
"צודקת" לואי ורון אמרו.
"טוב לואי אתה צריך לנוח אז ג'ייד בואי" רון אמר וקם מהכיסא.
"רון אני עוד מעט באה" אמרתי.
"אוקיי, ביי ביי חבר'ה" רון אמר.
"רון מי משתמש במילה חבר'ה בימנו וביי ביי" אני ולואי אמרנו יחד ורון הלך וסגר את הדלת.
"אז בובה מה העניינים?" לואי שאל כמו ערס.
"דבר ראשון לואי בחיים אל תדבר כמו ערס או תהיה ערס כי ערס זה לא מתאים לך" אמרתי והוא חייך.
"ודבר שני אני סבבה" אמרתי.
"טוב לואי אתה צריך לנוח אז ביי ביי" אמרתי.
"רגע" לואי צעק.
"מה?" שאלתי.
"בואי תהיי איתי" לואי אמר.
"לנוח!" פקדתי.
"איתך אני ינוח מעולה" לואי אמר.
"בסדר" אמרתי ונישכבתי איתו במיטה כי המיטה שלו גדולה (והם לא עשו את זה או שכבו שכבו סתם נשכבו יחד~ הערת הכותבת).
"למה אני קיבלתי את החברה הכי מושלמת בעולם?" לואי שאל.
"כי אתה הכי מושלם בעולם!" אמרתי ולואי נישק אותי נשיקה שערכה כרבע שעה ואז התנתקנו בשביל אוויר (איך הם מצליחים לעצור את הנשימה לרבע שעה אין לי מושג~ הערת הכותבת).
אחרי חמש דקות רון נכנס, מתנשף ודואג.
"קרה משהו?" אני ולואי שאלנו יחד.
"לא, סתם נכנסתי דואג ומתנשף" רון אמר 'וואי אני ולואי יצאנו מטומטמים בטירוף' חשבתי לעצמי.
"מה קרה?" לואי שאל.
"נייל ראה אתכם מתנשקים וברח" רון אמר.
"מה?!?" אני ולואי שאלנו.
"כן לא ביג דיל ביי ביי" רון אמר והלך.
"רון מעצבן אותי" לואי אמר.
"כי?" שאלתי.
"הוא מעצבן אותי כי כשברחתי הוא עשה הכל כדי לתפוס אותי ולהרוג אותי ועכשיו אחרי שסגרתי את עצמי אז הוא לא רוצה להרוג אותי" לואי אמר.
"הוא לא רוצה להרוג אותך כי אמרתי לו שזה יפגע ברגשות של נעם את החבר הכי טוב שלה" אמרתי, וכמובן ששיקרתי לו.
"צודקת, אבל הוא עדיין מעצבן" לואי אמר.
"כן הוא באמת מעצבן" אמרתי, 'הוא מעצבן והוא אהובי' חשבתי לעצמי.
"טוב ביי" אמרתי.
"לאן?" לואי שאל.
"לבגוד בך עם רון" אמרתי בצחוק למרות שאני עלולה לבגוד בו עם רון.
"מה?!?" לואי שאל.
'אווווו… הוא באמת אוהב אותי חבל שאני לא אוהבת אותו' חשבתי לעצמי.
"אני צוחקת, אתה צריך לנוח גם רון אמר" אמרתי.
"נכון, אבל אני ינוח יותר טוב איתך" לואי אמר.
"לא נכון אז ביי ביי" אמרתי והוא קם מהמיטה.
"קודם כל אני דורש לקבל נשיקה בובה" הוא אמר ונישקתי אותו נשיקה קצרה בפה.
"בובה, את קמצנית" לואי אמר, 'לואי הערס חזר' חשבתי לעצמי.
"ערס, אתה צריך לנוח" אמרתי.
"טוב" לואי אמר ונישכב על המיטה.
"ביי ביי ערס שלי" אמרתי.
"ביי ביי בובה קמצנית שלי" לואי אמר.
"ולא לבגוד בי עם רון" לואי אמר מהר וצחקקתי.
"טוב, ואתה לנוח עכשיו!" אמרתי.
"כן בובה המפקדת הקמצנית" הוא אמר וצחקקתי, הלכתי וסגרתי את הדלת.
הלכתי לחדר של רון.
~בחדר של רון~
"היי" אמרתי.
"היי" רון אמר ונישק אותי.
"רון לואי לא מרשה לי לבגוד בו איתך אז לא לנשק אותי" אמרתי, התיישבתי על המיטה הענקיסטית שלו והוא צחק.
"לא אכפת לי" רון אמר, התיישב על המיטה והתנשקנו כעשר דקות (אל תשאלו אותי איך הם עוצרים את הנשימה לעשר דקות~ הערת הכותבת).
"אבל לואי יכול לתפוס אותנו" אמרתי.
"צודקת" הוא אמר ומיהר להוסיף "החברה המושלמת שלי גם גאונה".
"אני הולך לאכול משהו ביי" רון אמר.
"ביי" אמרתי ונישקתי אותו.
"אבא!!!" שמעתי את נעם צועקת.
"נעם!!!" רון צרח, 'וואו הם משפחת הצרחנים' חשבתי לעצמי.
"מה את עושה פה?!?" און שאל.
"כבר נמאס לך ממני?!? לפני שהגעתי?!?" נעם שאלה.
"ברור שלא, בואי לחדר שלך ואני אעזור לך עם המזוודות" רון אמר.
"אבא לא צריך שתעזור לי באמת מספיק אתה הולך לסבול אותי" נעם אמרה.
"דבר ראשון אני מחליט פה ואני עוזר לך. ודבר שני פליז תשתדלי לא לחרפן אותי." רון אמר.
"דבר ראשון סבבה תעזור לי." נעם אמרה.
"ודבר שני אני מאוד אשתדל" נעם אמרה.
"דבר ראשון לעזור זה לא אומר לסחוב הכל למרות שלא אכפת לי לסחוב. ודבר שני תודה שמאוד תשתדלי." רון אמר, 'כנראה שהיא זרקה עליו את המזוודות' חשבתי לעצמי.
"הגענו" רון אמר.
"וואו אבא לא שינית כלום" נעם אמרה.
"נכון" רון אמר.
"תודה" נעם אמרה.
"טוב תסתדרי פה" רון אמר.
"ביי" נעם אמרה.
"ביי" רון ענה וכנראה סגר את הדלת. (לא כתבתי הכל נגיד שהוא זרק את המזוודות על המיטה של נעם כי ג'ייד רק שמעה אותם כי היא בחדר של רון שצמוד לחדר של נעם~ הערת הכותבת).
רון חזר לחדר ואמר "נעם חזרה" וחייך.
"אני יודעת שמעתי" אמרתי.
"טוב בואי לספר ללואי" הוא אמר.
"סבבה" אמרתי והלכנו לחדר של לואי.
~בחדר של לואי~
נכנסתי ולואי צעק "מי שזה לא יהיה שיילך כי הבובה המפקדת הקמצנית שבמקרה גם חבר שלי פקדה עליי לנוח", 'כנראה הוא צעק את זה מתוך שינה' חשבתי לעצמי.
"לואי נעם חזרה" רון צעק מאושר ולואי קפץ מהמיטה.
"איפה?!?" הוא שאל.
"בחדר שלה" רון אמר ולואי רץ לשם.
נ.מ רון:
לואי רץ אל נעם ואני נזכרתי ביום שבו איימי אישתי נרצחה.
~פלאשבק~
המשך יבוא…