אני והוא פרק 182

אני והוא פרק 182:
~בפרק הקודם~
אגרופו מרביץ לפרצופי וכתגובה אני נהדף אחורה רואה את הארי בורח משם ואת ג'ייד (ל-מ) מתקרבת.
~הפרק הזה~
נ.מ לואי:
"היי ג'ייד!" צעקתי אל ג'ייד (ל-מ).
"היי לואי," היא אמרה ונעמדה לידי.
"תגיד אתה טיפש?!?" היא שאלה.
"למה אני טיפש?!?" שאלתי.
"אתה יודע למה." היא אמרה והבנתי למה היא מתכוונת.
"אה…" אמרתי.
"הפעם אתה תפתור את זה לבד! להתראות!" היא צעקה עליי והלכה משם.
"להתראות." אמרתי אך היא כבר נעלמה באופק. פתאום נייל התקרב אליי. פניו הראו שהוא עצבני. בידו היה אקדח.
"היי נייל," אמרתי כשהוא היה לידי וחייכתי את החיוך הכי פחות מאולץ שהצלחתי. הוא לא השיב לי. הוא הרים את ידו שבה היה אקדחו וכיוון לי אותו לראש. ש*ט.
"לואי," הוא אמר ושמעתי בקולו כמה הוא עצבני עליי. אני הולך למות ואפילו לא כתבתי צוואה!
"מה?" שאלתי בקול מפוחד ובאמת פחדתי ממנו. עכשיו אני חסר אונים לידו הוא יכול לעשות לי מה שבא לו.
"בוא איתי!" הוא פקד עליי.
"לאן?" שאלתי.
"בוא איתי ואל תשאל שאלות!" הוא פקד עליי.
"בסדר," אמרתי מנסה להפוך לרגוע אבל זה לא ממש הצליח לי. בקול רגע הוא נהיה מאיים יותר ויותר ואני נהייתי חסר אונים יותר ויותר. אני פוחד ממנו ואני אפילו לא מבין איך. כבר אתמול הוא פחד ממני. איך שהחיים יכולים להשתנות בדקה. אני צריך לגרום לו לרצות לשחרר אותי. הוא הוביל אותי למחבוא של רון. למה לא כתבתי צוואה?!? במחבוא של רון הוא דחף אותי לאיזשהו חדר ואז הוא סגר את הדלת של החדר ונעל אותה. לא האמנתי למראה עיניי. חשבתי שעיניי משטות בי. ראיתי את קייט.
"קייט?!?" שאלתי והיא הרימה את ראשה. לפני זה היא ישבה ליד הקיר עם ראשה על בירכיה. התיישבתי לידה.
"לואי?!?" היא שאלה.
"איך הגעת לפה?!?" שאלנו שאלה זהה באותו זמן.
"נייל חטף אותי!" ענינו שנינו תשובה זהה באותו הזמן.
"גם אותך?!?" שאלנו שאלה זהה יחדיו.
"כן," השבנו ביחד, ונחשו מה, התשובה הייתה זהה.
"אני פוחדת ממנו." אמרה קייט.
"גם אני," השבתי לה וחיבקתי אותה.
"התוכנית שלך לא עבדה?!?" היא שאלה.
"לא," השבתי לה בשלילה.
המשך יבוא…