אני והוא פרק 167 חלק א'

אני והוא פרק 167 חלק א':
~בחדר שלי~
קפצתי על המיטה שלי ונרדמתי. פתאום הרגשתי שמישהו נשכב לידי ומכסה אותי ואותו שיערתי שזה לואי.
נ.מ קת'רין:
-שנת 2013-
הייתי בחדרי יושבת על המיטה וחושבת על ליאם. אני דיי דלוקה עליו. אני חושבת שליאם בסכנה. אני קמה ממיאתי ורצה מהבית. הלכתי לכיוון הבית של 1D. פתאום ראיתי אותו מעולף ומדמם על המדרכה ורצתי אליו. גררתי אותו לבית שלי וניסיתי להעיר אותו. כעבור כחמש דקות הארי מגיע ורואה אותנו. "מי זה ומה קרה לו?!?" הארי שאל.
"זה ליאם" אמרתי ואז שאלתי "אתה לא זוכר אותו".
"אני לא מכיר אותו" הוא אמר.
"אתה כן, אתה פשוט לא זוכר" אמרתי.
"בסדר אבל מה קרה לו?" הארי שאל.
"אני לא יודעת ככה מצאתי אותו" אמרתי.
"קת'רין" הארי אמר.
"מה?" שאלתי.
"ירו בו" הוא אמר.
"מה?" שאלתי.
"תראי" הוא אמר והצביע על הרגל של ליאם, הסתכלתי עליה וראיתי את הקליע.
"תביא פינצטה" אמרתי ואז הוספתי "ותשטוף אותה במים קודם".
הוא הלך להביא את הפינצטה, מהפינצטות ספר שיש לנו ויש לנו הרבה וכעבור חמש דקות הוא חזר.
"יופי עכשיו תביא הרבה נייר מטבח" אמרתי והוא הביא.
הוצאתי את הקליע עם הפינצטה ושמתי אותו על הנייר מטבח שהארי הביא ועטפתי אותו בו.
"עכשיו לך לזרוק את זה ותביא תחבושת" אמרתי להארי והוא הלך לזרוק את הקליע העטוף בנייר מטבח וחזר עם תחבושות. לקחתי תחבושת אחת וחבשתי את ליאם. לקחתי עוד תחבושת אחת וחבשתי אותו שוב.
"הארי" אמרתי.
"מה?" הוא שאל.
"יש לך דרך להעיר אותו?" שאלתי.
"לא" הארי אמר.
"טוב אני אנער אותו ואקווה לטוב" אמרתי והתחלתי לנער אותו ולהגיד "ליאם" ו"ליאם קום". כעבור כרבע שעה שכבר הייתי מיואשת הוא התעורר ושאל "איפה אני?"
"בבית שלי ושל הארי" אמרתי.
"קת'רין" הוא אמר.
"מה?" שאלתי.
"מי זה הארי?" הוא שאל.
"גם אתה לא זוכר…" מלמלתי לעצמי.
"וקת'רין" הוא אמר.
נ.מ ליאם:
התעוררתי במקום כלשהו ושאלתי "איפה אני?"
"בבית שלי ושל הארי" שמעתי את קולה של קת'רין.
"קת'רין" אמרתי.
"מה?" היא שאלה.
המשך יבוא…