אני והוא פרק 156

אני והוא פרק 156:
סידרנו את האוכל שנישאר בצידנית וכמובן ששניצלים לא נשארו. קיפלנו את השמיכה והלכנו לאוטו של לואי.
נ.מ נעם:
'הוא לא היה חייב לצעוק עליי' חשבתי לעצמי.
פתאום הדלת נפתחה והוא נכנס.
"מה אתה רוצה?!?" שאלתי עצבנית כי הוא צעק עליי.
"להתנצל" הוא אמר והתיישב לידי ומיד הוסיף "סליחה".
"על מה?" שאלתי.
"על שצעקתי עלייך" הוא אמר ומיד שאל "את סולחת?" ואני הנהנתי לחיוב.
הוא חייך, פעם ראשונה אני חושבת שהוא מחייך חיוך אמיתי מאז שאמא שלי מתה.
"אתה מחייך?" שאלתי מופתעת.
"לא" הוא אמר וצחקתי.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"כן" אמרתי.
"לא" הוא אמר.
"את שקט!" הוא אמר.
"אתה שקט!" אמרתי
"אני שקט" הוא אמר.
"נכון. ועכשיו מפה" אמרתי.
"למה?" הוא שאל לא מבין.
"כי אני עייפה" אמרתי.
"אוקיי" הוא אמר ויצא מהדלת. ואני ניסיתי להירדם והצלחתי.
נ.מ לואי:
"קייט" אמרתי בזמן שנסענו הביתה.
"מה?" היא שאלה.
"את יודעת שאני אוהב אותך?" שאלתי.
"כן" היא אמרה.
"יופי" אמרתי וכעבור חמש דקות הגענו.
המשך יבוא…