אני והוא פרק 141

אני והוא פרק 141:
"למה אתה ונעם נפרדתם?" הוא שאל.
"היום סיפרתי לה שאני איש-זאב והיא כעסה שלא סיפרתי לה קודם" אמרתי כשדמעות מתחילות לבצבץ מעיניי כשאני נאבק לעצור אותם.
"אההההההההההה…" הארי אמר.
"טוב אני הולך לחדר שלי" אמרתי והלכתי לחדר שלי.
~בחדר שלי~
נשכבתי על המיטה עם הפנים לכרית והתחלתי לבכות. אני אוהב את נעם ועכשיו היא שונאת אותי, והכל באשמתי.
נ.מ הארי:
נייל ונעם נפרדו.
אני גם עצוב וגם שמח, עצוב כי אחד החברים הכי טובים שלי, ושמח כי אני דיי אוהב את נעם אבל אני בחיים לא אעשה את זה לנייל.
נ.מ נעם:
אני ידעתי שנייל הוא איש-זאב לפני שהוא סיפר לי, אבל הייתי מאוכזבת שרק עכשיו הוא סיפר לי. אולי לא הייתי צריכה להחטיף לא כזאת סטירה ולצעוק עליו.
~פלאשבק~
"נעם" נייל אמר.
"מה?" שאלתי.
"אני רוצה לספר לך משהו" הוא אמר.
"מה?" שאלתי.
"אבל לפני זה בבקשה אל תשנאי אותי" הוא אמר.
"דבר" אמרתי.
"אני איש-זאב" הוא אמר ואת האיש-זאב הוא אמר מהר.
"מה?!?" שאלתי.
"כן" הוא אמר והשפיל את ראשו.
"באמת?!?" שאלתי.
"כן" הוא אמר כשדמעות זולגות מעיניו.
"נעם" הוא אמר והרים את ראשו.
"מה?!?" צעקתי עליו.
"את שונאת אותי?" הוא שאל.
"כן" נפלט לי.
"ונייל" אמרתי.
"מה?" הוא שאל.
"לא בגלל שאתה איש-זאב" אמרתי.
"אז למה?" הוא שאל.
"כי רק עכשיו סיפרת לי!" צעקתי עליו..
"נעם אני אוהב אותך" הוא אמר ונתתי לו סטירה ממש חזקה על לחי שמאל.
"אחחחחחחח…" הוא מלמל בשקט.
"ביי נייל, ואל תדבר איתי" אמרתי והלכתי.
"אני פשוט מטומטם!" שמ עתי אותו צועק ובועט במשהו.
~סיום פלאשבק~
אני אמנם אוהבת את נייל, אבל גם מאוכזבת ממנו.
נכנסתי הביתה.
~בבית~
הלכתי לחדר שלי.
~בחדר שלי~
נשכבתי על המיטה שפני על הכרית ובכיתי.
המשך יבוא…