אני והא פרק 39

אני והא פרק 39:
"אני סבבה ואתה?" אמרתי.
"אני גם סבבה, טוב אני חייב לנתק ביי" הוא אמר.
"ביי אבא" אמרתי והוא ניתק.
~סיום שיחה~
"נעם מי זה אבא שלך?" שמעתי את קייט וראיתי את קייט, ליאם, נייל, הארי וזאין.
"מה?!?" שאלתי.
"נעם אני יודעת שאבא שלך זה שהכרתי בגיל שלוש עשרה לא באמת אבא שלך, אז מי אבא שלך?" קייט אמרה ונראתה עצבנית.
נ.מ קייט:
"נעם מסתירה משהו!" צעקתי אחרי שנעם הלכה.
"מה?!?" הם שאלו.
"היא כל הזמן בורחת ממנו ומתנהגת חשוד" אמרתי.
"והיא גם יודעת על רון הכל" נייל אמר.
"מה?!?" שאלתי.
"כן" הוא אמר.
"היא אמרה לך?" שאלתי.
"לא" נייל ענה.
"אז איך אתה יודע?" שאלתי.
"היא מתנהגת ככה ורומזת את זה" הוא אמר.
"נראה לי אני יודעת איפה היא" אמרתי.
"אז בואו" ליאם אמר והלכנו למגרש כדורגל הנטוש וראינו את נעם.
התקרבנו טיפה ושמענו אותה מדברתי עם מישהו והיא קראה לו אבא ואמרה לו תודה על שהוא לא הרג את נייל.
"נעם מי זה אבא שלך?" שאלתי את נעם.
"מה?!?" היא שאלה. 'כאילו שהיא לא יודעת' חשבתי לעצמי.
"נעם אני יודעת שאבא שלך זה שהכרתי בגיל שלוש עשרה לא באמת אבא שלך, אז מי אבא שלך?" אמרתי עצבנית.
"רון" היא אמרה, ברחה והשאירה אותנו פעורי פה.
"אתם מאמינים?!?" שאלתי.
"כן, למה שהיא תשקר לנו?!?" זאין אמר. 'יואוו הוא לא גאון במיוחד' חשבתי לעצמי.
"היא ורון קרובי משפחה?!?" שאלתי.
"צודקת" זאין, הארי וליאם אמרו יחד.
"אני לא מאמין שלואי וג'ייד התנשקו" נייל אמר ובכה אז פשוט חיבקתי אותו.
"נייל גם אני עצובה מזה אני פשוט מאוהבת בלואי ובחיים לא התאהבתי אני פשוט מרגישה פרפרים בכל כולי ועיקצוצים כאלה רק כשהוא מדבר" אמרתי.
"את מאוהבת" נייל אמר.
"טוב נחזור הביתה?" הארי שאל.
"אני באה אליכם" אמרתי.
"סבבה" הארי אמר והלכנו לביתם.
~בבית של הבנים~
"תראו" נייל אמר והיה פתק על המקרר.
"לקייט, הארי, נייל, ליאם וזאין,
אני הולכת אל אבא שלי אל תחפשו אותי.
לא הקדשתי את המכתב ללואי כי הוא אצל אבא שלי.
ביי ביי.
ב- ♥
נעם" הקראתי והתחלתי לבכות.
נ.מ נעם:
אחרי שגיליתי להם מי אבא שלי לקחתי את כל הדברים שלי מקייט וכתבתי לכולם חוץ מללואי מכתב כי לואי אצל אבא שלי.
"אבא!!!" צעקתי כשנכנסתי לבית שלו (המחבוא זה הבית של רון).
"נעם!!!" הוא צרח ומחץ אותי בחיבוק.
"מה את עושה פה?!?" הוא שאל כשהתנתקנו מהחיבוק.
"כבר נמאס לך ממני?!? לפני שהגעתי?!?" שאלתי.
"ברור שלא, בואי לחדר שלך ואני אעזור לך עם המזוודות" הוא אמר.
"אבא לא צריך שתעזור לי באמת מספיק אתה הולך לסבול אותי" אמרתי.
"דבר ראשון אני מחליט פה ואני עוזר לך. ודבר שני פליז תשתדלי לא לחרפן אותי." הוא אמר.
"דבר ראשון סבבה תעזור לי." אמרתי וזרקתי עליו את המזוודות.
"ודבר שני אני מאוד אשתדל" אמרתי.
"דבר ראשון לעזור זה לא אומר לסחוב הכל למרות שלא אכפת לי לסחוב. ודבר שני תודה שמאוד תשתדלי." הוא אמר.
"הגענו" הוא אמר פתחתי את הדלת והחדר נשאר בול אותו דבר.
"וואו אבא לא שינית כלום" אמרתי.
"נכון" הוא אמר, חייך ושם לי את המזוודות על המיטה ליתר דיוק זרק אותן על המיטה.
"תודה" אמרתי וחיבקתי אותו.
"טוב תסתדרי פה" הוא אמר והלך.
"ביי" אמרתי.
"ביי" הוא ענה וסגר את הדלת.
נ.מ לואי:
המשך יבוא…