אני והארי עונה שלישית- פרק 11 + הודעה.

פרק 11.

'אני: מצטערת, נראה לי שזו טעות..' הקלדתי לבן-אדם. טעה, קורה. אבל לא הייתי רוצה להיות הזאת ששלחו לה את ההודעה.
'מספר חסום: זאת לא טעות, טורי. ואני לא משוגע שהחליט להיטפל אליך, את למעשה אמורה להכיר אותי.' קיבלתי את ההודעה אחריי דקה, וראיתי את הבנות מחכות לי.
"למה עצרת?" ג'יין שאלה אותי.
"סתם.. קראתי כאן משהו." עניתי לה. "אמא שלי שלחה הודעה. היא אמרה לי לא לחזור הביתה אחריי הלימודים, כי היא לא בבית." מהר אמרתי להן, כי לא מצאתי רעיון יותר טוב.
התקדמתי אל הבנות, והלכנו ביחד. העדפתי לא לענות למטורף, ולהמשיך ללכת.
הגענו לבית הספר, ונכנסנו. ראיתי את דילן מתקרב אליי, וחיבקתי אותו.
"התגעגעתי אליך.." דילן אמר לי, מחייך.
"אני יותר.." אמרתי לו, וניתקתי את החיבוק.
נכנסתי למבנה, ופתחתי את הלוקר שלי. הוצאתי משם את החוברות שלי, והמשכתי לכיוון הכיתה, לבד.
נכנסתי לכיתה, והופתעתי לגלות שאני לבד שם. פתחתי את הטלפון שלי, כשהרגשתי רטט בכיס המכנס שלבשתי.
'מספר חסום: איך זה להיות לבד בכיתה?'
משהו היה מוזר בהודעה הזאת. וגם בקודמת.
'אני: איך אתה יודע את השם שלי? ואיך אתה יודע שאני לבד בכיתה?' הקלדתי במהירות. לא הספקתי לנשום, וכבר הוא שלח בחזרה. וואו, הוא כותב מהר.
'מספר חסום: אני מכיר אותך. ואני גם רואה אותך.. וכדאי לך להקשיב טוב טוב למה שאני אבקש ממך מעכשיו, כי אם לא, אני אפגע בה. וחבל מאוד לפגוע באישה בהריון..'
'אני: מי אתה??' הקלדתי. זה היה נורא מוזר.. לא הבנתי מה זה. מה הוא רוצה. איך הוא הגיע אלי.. ואיך הוא יודע שאמא שלי בהריון?
'מספר חסום: תקראי לי שון, בבקשה.' הוא כתב במהירות, ושמעתי את הדלת נפתחת. סגרתי את הטלפון, והרמתי מבטי לכיוון הדלת.
"היי.." אנה אמרה לי.
"היי!!" חייכתי אליה, והחזרתי מבטי אל הטלפון.
'היום אני ואת נפגשים בשדה התעופה. ואם לא, אני אפגע בהורים שלך. כן, בטיינה והארי סטיילס המסכנים. תאמיני לי שהם כבר חוו את זה פעם..' קראתי את ההודעה, וליבי החסיר פעימה.