אני ואתה פרק 9

אני ואתה פרק 9:
נקודת המבט של הארי:
"שלום הארי," אמר לי לואי כשהוא עבר לידי. הוא לא מרביץ לי, מקלל אותי או משהו כזה? מה קורה כאן? פרי ונייל התקרבו אליי ונופפתי אליהם. הם ראו אותי והלכו לשבת במקום אחר. מה יש להם? למה הם מתרחקים ממני ולואי לא מרביץ לי או מקלל אותי? מה קורה כאן היום? ביב צלצול והמורה נכנסה והתחילה ללמד. בסוף השיעור אחרי שנתנו שיעורי בית והיה צלצול הלכתי לאיפה שנייל ופרי ישבו. "שלום," אמרתי.
"שלום," הם אמרו בטון מודאג.
"הכל בסדר?" שאתי אותם בדאגה וכיווצתי את הגבות שלי.
"כן," הם אמרו ביחד ורצו מהכיתה. מה יש להם היום?
*
שאר היום היה מוזר מאוד. אני לא מבין מה יש לעולם היום! חוץ מאגרוף בעין מג'יימס שבהחלט היה נורמלי שאר היום היה מוזר.
*
בשעה ארבע הלכתי אל לואי לעזור לו בהיסטוריה. כשהגעתי דפקתי בדלת והוא פתח אותה. "היי לואי," אמרתי לו.
"היי הארי," הוא אמר. "בוא כנס." נכנסתי והלכנו לחדרו של לואי. התיישבנו ליד השולחן שלו והוצאתי את הציוד. "מוכן ללמוד?" שאלתי.
"לא," הוא אמר וצחקנו.
"אם אתה רוצה להשתפר אז אין לך ברירה." אמרתי לו והתחלנו ללמוד.
*
"אז לואי, אתה חושב שאתה מוכן למבחן הזה?" שאלתי אותו.
"אני חושב ששיש לי סיכוי גבוה לעבור אבל אתה תוכל לעשות לי עוד שיעור או שניים?" הוא שאל והנהנתי לחיוב.
"מחר ישר מהבית ספר?" הוא שאל.
"אתה לא מפחד שיראו אותנו הולכים *ביחד* לבית שלך?" שאלתי מופתע. הוא לא מפחד? איך? הוא הרי שונא אותי וכולם שונאים אותי! זה בהחלט יכול לערער את "שלטונו" בבית הספר.
"לא. בגללי הם שונאים אותך, אני לא גאה בזה במיוחד אבל זה בגללי. אני לא מפחד." הוא אמר וחייכתי.
"אז בסדר. מחר ישר מהבית ספר." אמרתי לו והלכתי לביתי. משהו פה מסריח. ולא, אני לא מתכוון לגרביים שלי. אני מתכוון שקורה פה משהו מוזר. כלומר חוץ מאגרוף אחד מג'יימס כל היום עבר באופן משונה למדי. אף אחד לא התאכזר אליי ופרי ונייל התייחסו אליי כאילו אנחנו לא חברים, כאילו אנחנו אויבים אבל הם לא רוצים לפגוע ברגשות שלי. מה קרה לעולם היום?! וגם איך לואי לא מתבייש מזה שמחר מלא ילדים יראו אותנו הולכים לבית שלו ביחד. כשהיינו זוג היה שלב שהוא התחיל להתבייש בי וליד אנשים הוא התנהג אליי מגעיל או שהוא יתרחק ממני וכל הזמן שהיינו ביחד הוא התנצל. זה לא קרה שהיינו רק ליד זאיין אבל ליד אנשים אחרים זה כן.
*
יום למחרת אף אחד לא התעלל בי. פרי ונייל עדיין התעלמו ממני מסיבה מסוימת כאילו לא נאה להם לדבר איתי ואני לא מבין למה. כשהלכתי עם לואי לבית שלו דיברנו על המבחן בהיסטוריה שקרב ובא.
*
שבועיים שלמים כולם התעלמו ממני חוץ מלואי. לפני שבוע היה המבחן בהיסטוריה והיום החזירו לנו אותם. קיבלתי תשעים ושמונה. הלכתי לשולחן של לואי. "כמה קיבלת?"
"שישים וחמש." הוא אמר וחייכתי. אמנם שישים וחמש זה לא ציון טוב אבל זה שיפור.
"כל הכבוד. אני גאה בך, גם אמא שלך תהיה." אמרתי לו.
"אולי," הוא אמר. "מה שבטוח אבא שלי לא יהיה גאה." הוא הוסיף.
"אתה עדיין נעלב ממנו?" שאלתי והוא הנהן לחיוב.
"למה?" שאלתי אותו.
"הוא מתעלל בי רק בגלל שאני טיפש. הוא בעצמו אומר לי את זה." אמר לואי בעצב.
"לואי הוא יכול להגיד לך מה שהוא רוצה אבל אני אגיד לך למה הוא מתעלל בך. הוא מתעלל בך כי הוא טיפש. אין לו שום סיבה להתעלל בך. הוא יכול להגיד לך מה שהוא רוצה, גם את הדברים הכי פוגעים שקיימים אבל אתה צריך לא להתייחס." אמרתי לו והסתכלתי בעיניים שלו.
"אתה לא מבין. אף אחד מההורים שלך לא מתעלל בך, אף אחד מהם לא חושב שאתה טיפש." הוא אמר לי.
"תקשיב לואי," אמרתי. "אבא שלך אידיוט. אתה לא צריך לפחד לאכזב אותו כי אתה לא מסוגל באמת לאכזב אותו. האבא הטיפש הזה שלך יתאכזב ממך גם אם תקבל תשעים ושש. הוא לא באמת מצפה ממך לכלום. אתה שיפרת את הציון שלך באיזה שלושים נקודות וזה מדהים. אני לא מכיר אף אחד אחר שעשה את זה כל כך מהר. אני אמנם עכשיו מקבל ציונים טובים אבל לא השתפרתי ככה אחרי מבחן אחד. אל תתייחס למה שהוא אומר. ההורים שלי מתגאים בי הרבה ובגלל זה אני פוחד לאכזב אותם. אתה לא צריך לפחד מלאכזב אותו כי הוא אידיוט. אתה צריך לפחד מלאכזב את אמא שלך ואת האנשים שאוהבים אותך." אמרתי לו ובאמת התכוונתי לזה. זה לא אשמתו שאבא שלו אידיוט שלא מסוגל לנסות להתגאות בו.
"אני באמת מעריך את זה שאתה מנסה לעודד אותי. בינתיים זה גורם לי להרגיש טוב שאתה לא רוצה שאני אהיה עצוב, ואתה הרי אמור לשנוא אותי אבל עדיין כואבת לי המחשבה שהוא יתאכזב ממני." אמר לי לואי.
"ברור שהמחשבה הזאת כואבת לך. האבא הטיפש שלך חשוב לך לא משנה כמה תכחיש את זה. אם הוא לא היה חשוב לך לא היה כואב לך לאכזב אותו. אני שיקרתי לכולם ובעיקר לעצמי כשחזרתי ואמרתי שאני שונא אותך. מרושע אליי ככל שתהיה אתה חשוב לי. אבל בוא לא נדבר עלינו אלא על זה שאתה צריך לא להתייחס למה שאבא שלך אומר. אני מכיר את אמא שלך. היא הייתה גאה בי כששיפרתי את הציון שלי משלושים וארבעים וחמש במבחן אחד אז בבן שלה ששיפר הרבה יותר היא תהיה גאה. נכון, שישים וחמש זה ציון נמוך בזה היא בטח תסכים איתי אבל היא יודעת שאתה משתפר ואם תנסה ולא תוותר תוכל להגיע להישגים מרשימים לואי. אל תחשוב על מה שאבא שלך יגיד על הציון במבחן הזה אלא על מה שאמא שלך תגיד." אמרתי לו.
"אני חשוב לך?" הוא שאל.
"זה כל מה שיש לך להגיד על הנאום הארוך שלי?" שאלתי וצחקתי.
"אני לא אוהב להקשיב לנאומים כאלה אבל הייתי בטוח ששמעתי אותך אומר שאני חשוב לך, זה נכון?" הוא שאל. נאנחתי.
"כן," עניתי לו והוא חייך חיוך רחב.
"גם אתה חשוב לי." הוא אמר.
"אני שמח לשמוע." אמרתי לו.
"ואני חושב שאמא שלי תהיה מאוכזבת ממני. בדרך כלל מצפים מהאח הקטן להגיע להישגים של האח הגדול, אצלנו זה ההפך." אמר לואי.
"היא תהיה גאה בך. אני בטוח" אמרתי לו והוספתי בשקט, "לפחות כמו שאני גאה בך."
המשך יבוא…