אני ואתה פרק 1

אני ואתה פרק 1:
נקודת המבט של הארי:
היום הראשון בכיתה י"ב. יש לי רק שנה לסבול פה ואז זהו יפסיקו להציק לי. נכנסתי לבית הספר. ראיתי ילד חדש וניגשתי אליו. "שלום," אמרתי.
"אתה מדבר אליי?" הוא שאל אותי.
"כן," אמרתי.
"אה, אז שלום." הוא אמר.
"אני הארי איך קוראים לך?" שאלתי.
"נייל," הוא השיב.
"תראה כל מה שאתה צריך כדי לשרוד פה הוא להתרחק מלואי וזאיין." אמרתי לו וביטאתי את השמות בגועל.
"מי אלו לואי וזאיין? ולמה להתרחק מהם?" הוא שאל.
"לואי וזאיין הם מלכי התיכון. אתה חדש אז יש סיכוי גבוה מאוד שהם יאמללו את חייך. פשוט תתרחק מהם. אם לא תעשה את זה הם יפגעו בך." אמרתי לו מסביר לו.
"בסדר," הוא אמר ואז הוסיף "אני שמח שכבר הכרתי מישהו."
"גם אני שמח שהכרתי אותך." אמרתי. "באיזה כיתה אתה?"
"י"ב 4." הוא אמר.
"גם אני!" אמרתי.
"לואי וזאיין גם שם?" הוא שאל.
"לצערי," השבתי לו. אם הוא לא יתרחק מלואי וזאיין הם יפגעו בו במיוחד כשהוא מדבר איתי. אני הילד הכי לא מקובל בתיכון. אני מרגיש בשביל נייל רע. אם הוא מדבר איתי זה אומר שנה שלמה של סבל.
"לפחות אתה תהיה איתי בכיתה." הוא אמר וחייך.
"אני שמח שנהיה בכיתה ביחד. ואני שמח שאתה שמח שאני אהיה איתך בכיתה אבל יש בעיה אחת. הבעיה היא שבגלל שאתה מדבר איתי צפויה לך שנה של סבל רב מאוד. אז אתה מוזמן להפסיק לדבר איתי כל עוד אתה יכול." אמרתי לו מנסה להציל אותו מהגורל הנורא של להיות חבר שלי.
"אתה צוחק עליי, נכון?!" הוא שאל. "אני מעדיף שנה של סבל רב ושיהיה לי חבר אמת מאשר שנה שאני לא סובל בה אך הרבה חברים מזויפים."
"אני הזהרתי אותך." אמרתי והוא צחק. הצחוק שלו מדבק אז הצטרפתי אליו.
"תראו תראו. זה הארי סטיילס ואיזשהו ילד חדש. שני קורבנות במכה אחת." שמעתי את קולו של לואי. אני ונייל הפסקנו לצחוק והסתכלנו עליו. הוא היה עם זאיין. "לואי וזאיין," אמרתי.
"אז הארי, התגעגעת אלינו בחופש הגדול?" שאל זאיין בחיוך.
"לא, לא ממש." השבתי.
"חבל. אנחנו התגעגענו מאוד. התגעגענו מאוד להציק לך." אמר זאיין.
"תעזבו אותו." אמר נייל.
"ומי אתה?" שאל לואי.
"אני נייל הורן ואני תלמיד חדש. עכשיו תעזבו את הארי ואתי או שיהיה לכם עסק איתי." אמר נייל.
"זאיין אנחנו צריכים להיזהר! הילד החדש מאיים עלינו! אוי לא!" אמר לואי בציניות ואז הוסיף "ילד תוריד את האף שלך ומהר! אף אחד לא אומר לי ולזאיין מה לעשות. ושתדע, לך ולהארי הולכת להיות שנה מלאת סבל."
לואי וזאיין הלכו. "אל תתעסק איתם." אמרתי לנייל. אני מרגיש ממש רע. כדי שהם יעזבו אותי כרגע הוא גזר על עצמו שנה מלאת סבל.
"הם בסך הכל שני בריונים." הוא אמר. נשמע הצלצול והלכנו לכיתה. התיישבנו אחד ליד השני והשיעור התחיל. הציגו את נייל ואז התחילו ללמד. בסוף השיעור כשיצאנו מהכיתה פרי באה אלינו. "שלום הארי," היא אמרה.
"היי פרי. זה נייל הוא חדש כאן." אמרתי.
"אני יודעת המורה הציגה אותו." היא אמרה.
"ממתי את מקשיבה בשיעורים?" שאלתי.
"לא מקשיבה. שומעת." היא אמרה.
"היי פרי." אמר נייל.
"היי נייל." השיבה פרי.
"נייל זו פרי. היא חברה טובה שלי וגם היא סובלת בגלל לואי וזאיין." הארי אמר.
"עכשיו מתמטיקה." אמר נייל.
"פרי, אנחנו עדיין לומדים עם גברת סטיוארט?" שאלתי מקווה שכן. גברת סטיוארט היא המורה הכי נחמדה פה. וגם היא בערך המורה היחידה שאוהבת אותי ואת פרי. אני מאוד מאוד מאוד מקווה שגברת סטיוארט תהה זו שתלמד אותנו.
"כן," היא השיבה. יש! אני כל כך מאושר שנלמד איתה. אם כבר מתמטיקה אז איתה. אני לא סובל מתמטיקה למרות שאני טוב בזה, עם גברת סטיוארט אני מסוגל לסבול את שיעורי המתמטיקה.
"אני אוהב מתמטיקה." אמר נייל ואני ופרי הסתכלנו עליו. איך הוא מסוגל לאהוב מתמטיקה?
"מה?" הוא שאל.
"איך אתה מסוגל לאהוב מתמטיקה?" שאלתי.
"זה כיף וקל. הייתי מתקן את המורות שלי למתמטיקה. הן שנאו אותי בגלל זה." הוא אמר. גברת סטיוארט הולכת לאהוב אותו.
"גברת סטיוארט הולכת לאהוב אותך." אמרה פרי כאילו היא קראה את מחשבותיי.
"לגמרי," הסכמתי איתה. השיעור התחיל. גברת סטיוארט הציגה את עצמה בפני נייל והתחילה ללמד.
"מי יודע כמה זה חמישים ושש כפול שמונה מאות ושש כפול רבע?" שאלה גברת סטיוארט ורשמה את התרגיל על הלוח. נייל היה היחיד שהרים את ידו.
"כן נייל," אמרה גברת סטיוארט.
"11,284" הוא אמר.
"נכון מאוד!" היא אמרה ורשמה את תשובתו על הלוח. היא כתבה לנו תרגילים לשעירו הבית והיה צלצול. היא יצאה מהכיתה והוצאנו את האוכל. אחרי הפסקת האוכל היית ההפסקה הגדולה. הסבל הגדול שלי ושל פרי וכנראה עכשיו גם של נייל. לואי בא אלינו ונייל קם מהכיסא שבו הוא ישב. לו הרים את ידו ונתן לנייל אגרוף בעין.
"תעזוב אותו לואי!" צעקתי אך הוא אינו הקשיב ורק הרביץ לנייל. "בוא אני אלמד אותך את החוקים של התיכון הזה. חוק ראשון, אף פעם לא אומרים לי או לזאיין לא. חוק שני אף פעם לא מגנים על קורבנות. חוק שלישי אם אני או זאיין מכריחים אותך לעשות לנו את השיעורי בית אתה עושה אותם ללא אף טעות." אמר לואי לנייל.
"בסדר," אמר נייל ולואי עזב אותו. לואי הלך אל זאיין ושאלתי את נייל "הכל בסדר," הוא הנהנן לחיוב. החלטתי לשים סוף להצקות של לואי. אני לא אתן לו לפגוע בעוד ילד. הלכתי אליו ואמרתי לו "תפסיק עם זה."
"עם מה?" הוא שאל.
"עם ההצקות שלך." אמרתי.
"אני לא חושב שבאלי." הוא אמר ואז הוסיף "היית יכול להימנע מההצקות."
"לא רציתי לנשק את פרי כדי לפגוע בה ולא רציתי להרביץ לליאם." אמרתי לו.
"חבל," הוא אמר. הוא פשוט כזה מרושע.
"אתה הבן אדם הכי מרושע שקיים! ואם אתה או זאיין תפגעו בנייל אתם תשלמו על זה! ותעזבו את פרי!" צעקתי עליו.
"אז הארי שלנו מאוהב, בילד החדש. הארי חבל לי להגיד לך את זה אבל אף אחד בחיים לא יאהב אותך. בקרוב נייל ופרי ישנאו אותך, הם ישנאו אותך כשהם יבינו בגלל מי הם כל כך סובלים." אמר לואי.
"דבר ראשון אני לא מאוהב בנייל. דבר שני אני הזהרתי אותם כשהם רק הגיעו. הם בחרו לא להתייחס לזה ולסבול, הם יכלו להימנע מזה. ודבר שלישי אני לא מאמין שהייתי הבן זוג שלך!" צעקתי.
המשך יבוא…