אנחנו רק ידידים! (1D) פרק 6

–פרק 6–
עברה שנה מאז האודישנים ולואי ממש התפרסם.
הוא עבר לגור עם החברים שלו בקצה השני של העיר ועליי כנראה שכח!
אם הוא היה מתקשר אליי פעם בחודש אז זה היה נס.
נורא נפגעתי ממנו כי כההיתי לידו והיו שואלים אותו: "מי זאת חברה שלך?"
הוא היה מחייך ועונה: "לא אנחנו רק ידידים!"
היום אני לא מאמינה למשפט הזה, כי זה היה ככה הוא היה טורח להרים אליי פלאפון לעיתים קרובות יותר.
התרחקנו ממש ולא ההינו כבר חברים ממש טובים כמו פעם כשהו הציל לי את החיים, בזמן שחתכתי ואיבדתי מלא דם.
אני גם מרגישה עכשיו ממש בודדה כי אני גרה לבד, מייסי עברה לגור עם סבתא ואני נשארתי בדירה הקטנה שלי.

~~נ'ק מבט של לואי~~
מה עם שירה? האם היא לפעמים חושבת עליי? היא בכלל זוכרת אותי? יש לה כבר חבר?- אלו המחשבות שעולות בראשי כל יום כשאני יושב על המיטה שלי.
"לואייייי, האוכל מוכן בוא תרד למטה" שמעתי את תהל אחותו התאומה של זאיין קוראת לי.
תהל היא ילדה ממש חמודה ובשלנית טובה. יש לה שיער חלק גלי בצבע חום , עיניים חומות והיא רקדנית ממש טובה.
"אני בא!!!!!" צעקתי וקמתי בלי חשק מהמיטה.
"מה יש? למה הפרצוף תשעה באב?" שאל אותי הארי.
הארי תמיד יודע כשאני לא מרגיש טוב וכשמציק לי משהו הוא קורא אותי כמו מפה.
"לא, לא קרה כלום" שיקרתי.
"בסדר אחרי הארוחה תדבר איתי" הוא אמר והתחיל לזלול את האוכל שהיה לו בצלחת.