אמת ושקר- פרק ראשון "פוסטרים עם לבבות"

היי! אני אמת בשיין (Bashane Emmet) !
אני בת 18 וחצי מאנגליה, מנצ'סטר..
יש לי אחות תאומה שקוראים לה אנני (Anny), והיא גדולה ממני בדקה. אנחנו מסתדרות ממש טוב אבל אנחנו שונות לגמרי! במראה, בטעם של הבגדים, באישיות, אפילו במשקל.. אני לצערי סובלת גם קצת מעודף.. ככה שבבית הספר מציקים לי עם זה הרבה..
אני דיירקשנית רק שאני לא מודה בזה אף פעם כי אני לא רוצה להיות עוד מין מעריצה שרופה.. אני ואמא שלי מסתדרות ממש טוב.. היא מורה ואבא שלי עובד בהייטק.. אני מסתדרת גם אתו ממש לא רע..
לא היה לי בחיים חבר..
מה שאומר גם שאף פעם לא התנשקתי.. מה שגורם לי לעוד השפלה.
לאח הקטן שלי קוראים ג'קסון והוא בן 12 וחצי..
זהו! זה החיים שלי.. ללא חברות אבל עם משפחה מדהימה..
"אמת!!!" התעלמתי
"אמממממת!!" לפעמים אנני יכולה להיות כל כך מקרציה!
"מההההההה??" שאלתי מנסה לצרוח עלייה.. אחרי הכול, זה יום שבת ורק 07:00 בבוקר!
"אמא ואבא רוצים לדבר אתנווו!" היא אמרה
"הם לא יכולים לדחות את הדבר הזה ליותר מאוחר??" שאלתי והיא רק הנידה את ראשה לשלילה.
התלבשתי, צחצחתי שיניים וסדרתי את השיער .. אני ירדתי לסלון וההורים שלי החלו לדבר.
"יש משהו שלא ספרתי לכם.." אמא שלי אמרה ואני עשיתי מבט של שאלה
"יש לי אחות שגרה בלונדון.. וקוראים לה אן קוקס.." איך שהיא אמרה את זה הייתי מופתעת..
"אז זה אומר שדודה שלי היא אמא של הארי??" מלמלתי לעצמי אבל כולם שמעו את זה..
"מה שאני אומרת זה שהבן דוד שלכם והיחיד שלכם מהצד שלי הוא הארי אדוארד סטיילס.." אני ואחותי היינו בשוק!
"מי זה?"ג'קסון שאל ואמרתי לו "אתה לא נכנסת אף פעם לחדר שלי?" הוא הניד את ראשו בשלילה "למה שאני אכנס אם את כל הזמן צורחת עליי שאסור לי לגעת במה ששלך??!!?" הוא צעק
"פשוט בוא.." אמרתי.. "בחדר שלי יש רק שלושה פוסטרים ושלושתם די גדולים.. אחד מהם הוא של דמי לובאטו.. היא ה'איידול' שלי.. בזכותה אני כבר לא חותכת את עצמי יותר ואני לא מתכננת איך להתאבד.. על השני יש את הלהקה ההכי מפורסמת שיש.. הביטלס! תמיד אהבתי אותם! המילים של השירים שלהם כל כך יפות וכל כך ממיסות את הלב.. אבל הפוסטר השלישי? הוא.. הוא ההכי הכי חשוב! 'וואן דיירקשן'.." הוא מסתכל עליי ושואל "ומה הפוסטר קשור לזה?" אז עניתי "אתה רואה את המתולתל עם העיניים הירוקות? זה הבן דוד שלנו…" הוא הסתכל במבט מוזר כאילו שלא אכפת לו מזה… חזרנו לסלון כדי שאמא שלי תמשיך "אני ואן תמיד בקשר.. אתם פשוט לא ידעתם מזה.. אז אני ואבא שלכם הגענו להחלטה.. אני והוא ניסע להוואי.. לשליחות שלו לשנה ואתם תגורו איתם בלונדון וככה גם תכירו יותר את המשפחה שלכם.." היא אמרה וחייכתי! "רגע.. אז למה הייתם צריכים להעיר אותנו כל כך מוקדם?" שאלתי והורדתי את החיוך שלי.
"כי אתם נוסעים בעוד שלוש שעות כשאן תבוא לאסוף אותכם.." חייכתי וכל כך שמחתי שזה יקרה!
לאחר שלוש שעות~
היינו מוכנים וחיכינו לאן בחוץ.. כשהיא הגיעה בלי להסס, פשוט רצתי אליה וחבקתי אותה כל כך חזק עד שלא יכלה לנשום!
כשהגענו ללונדון הבית היה ענקי ואן עשתה לנו סיור בבית והיא הראתה לכל אחד ואחד את החדר שלו.. שלי היה ענקי והתחלתי להתעקלם שם.. פרקתי את המזוודות שלי וקיפלתי את הבגדים בארון, סדרתי את החפצים שלי ותליתי את כל שלושת הפוסטרים שלי ואז שמתי לב.. פאק!! שכחתי שיש לב על לואי ועוד אני הולכת לגור עם הארי! טוב לא נורא.. אני פשוט לא אתן לו להכנס אליי לחדר..
פתאום התפרצו לדלת שלי וכמובן.. האירוניה.. זה היה הארי..
"היי.." הוא אמר ואז הסתובבתי
"היי.. אני אמת.." אמרתי לו
"אני יודע.. אני הארי.. אבל את יכולה לקרוא לי האזה.." הוא ענה
"אני יודעת.. תודה על כך שאתם מארחים אותנו.."
"אלא דבר! ותודה על כך שאת אוהבת את הלהקה שלי!!" הוא אמר ופקח את עיניו כשראה את הפוסטר ולי התרוצצו רק המחשבות של 'בבקשה שלא ישים לב ללב!!' וחייכתי..
"אני לא מאמינה שיש לי בן דוד שרק הערצתי את הלהקה שלו כל החיים.." אמרתי ושנייה לפני שהוא הביט בלואי אז אני הסתרתי אותו בכך שעמדתי מולו .
"תקשיבי.. הבנים באים היום בערב! את נשארת נכון?" הוא שאל ואני לא רציתי לבוא.. אני אהיה ממש לא קשורה לחיים שלהם ..
"אני לא יודעת.. אני סתם אעיק.." אמרתי
"נווו!! האחים שלך כבר הסכימו…" הוא ענה
"זה בסדר.. גם ככה תכננתי להישאר בחדר שלי היום.." היססתי קצת..
קבלתי חדר הרבה יותר גדול משל אנני וג'קסון.. שלי היה קצת יותר גדול והיה גם מרפסת וחדר מקלחת..
"את תהיי חייבת לצאת מתישהו.." הוא אמר..
"טוב אבל יש לי רק כמה תנאים.." עניתי
"כל דבר.."
"אז הראשון זה שאני אלך אחרי חצי שעה.. השני זה שאף אחד לא נכנס אליי לחדר.. השלישי זה שאתה לא תתפרץ יותר לחדר שלי.. והרביעי זה שלא חשוב מה אתה לא תורך בשבילי כמו עכשיו.. תחשוב כאילו אני אחותך או משהו כזה.. שדרך אגב היא ממש נחמדה!" כן, כן! ג'מה נסעה אתנו ועם אן.. הארי הנהן
"אני מבטיח הכול חוץ מהראשון.. אה ו.. למה שלא נכנס אלייך לחדר?" הוא אמר וחייך כשהוא ניסה לראות למה אני לא זזה ממקומי "כלום! זה פשוט שאני לא אוהבת שחודרים לי לפרטיות.." אמרתי והוא חייך "אז לואי.. אה?" הוא שאל והסמקתי..
"איך ידעת?"
"אני רואה את ההתחלה של הלב .. את לא טובה בלהסתיר דברים..
הוא אמר והייתי עם ראש מושפל.
"אמת, את נשארת לפחות שעה וחצי אתנו! ולא אכפת לי מה!" הוא אמר ועניתי "רק בבקשה אל תגיד ללואי על הלב שציירתי עליו בפוסטר!!" אמרתי והוא הנהן