אמת ושקר- סיפור על לואי טומלינסון- פרק 2 "ערב מוצלח?"

"אמת, את נשארת לפחות שעה וחצי אתנו! ולא אכפת לי מה!" הוא אמר ועניתי "רק בבקשה אל תגיד ללואי על הלב שציירתי עליו בפוסטר!!" אמרתי והוא הנהן.
הגיע הערב והתקלחתי והתלבשתי.. לבשתי שמלה ורודה עם עליונית ג'ינס וסניקרז בצבע העליונית..
השיער שלי סוף סוף החליט להסתדר.. יש לי שיער חום עם קצוות בלונד.. ירדתי לסלון ואז ראיתי את חמישתם.. הם היו הרבה יותר יפים במציאות.. הם היו מיוחדים אבל אז ראיתי את לואי.. הוא היה ממש יפה! העיניים שלו.. הכחולות האלו!! כשירדתי כולם הסתובבו אליי חוץ מנייל שלא שם לב כי הוא אכל, כמובן ודבר עם אנני בזמן שג'קסון הסתכל עליהם במבט רצחני.. בכל זאת הוא אח שלי והוא דואג לי מאד..
"היי…" הארי מלמל כשהוא ראה שירדתי
"היי" עניתי בביישנות.. אני לא יכולה להיות ככה.. לא נעים לי..
"טוב את מכירה אותם אז אין צורך שאני אציג אותם.." הוא החזיר
"היי אני אמת.. " אמרתי ועשיתי מבט של הארי שאני חוזרת לחדר שלי ובאמת חזרתי..
"למה?" הארי שאל כשנכנס
"למה מה?"
"למה חזרת?" הוא ענה לי
"כי לא נעים לי.. נוו.. הם החברים שלך ואני מעריצה אז זה מוזר.." עניתי והוא בא ומשך אותי עם השיער שלי
"איייייה!! תגיד לי אתה שפויי??!?!! אני לא רוצה להיות פה!" אמרתי לו אחרי שהוא עזב ואז שמתי לב שאנחנו כבר בסלון וכולם מסתכלים..
"אז…" ליאם שבר את השתיקה
"למה לא? זה קשור אליי?" לואי שאל והנדתי את ראשי לשלילה ואז תקעתי מבט רצחני על הארי והוא הרים ידיים.. כנראה שהוא סתם שאל אז צחקקתי קצת וסימנתי להארי 'סליחה'..
"טוב אני לא הולכת להישאר פה.." אמרתי ועד שעמדתי לחזור פשוט זאין בא וחבק אותי ולא הצלחתי להשתחרר!!
" את כן!" הוא אמר והשתכנעתי
"נוו טווב!! אני רעבה.." אמרתי
"יש אוכל בואו נשב!!" ניילר הצדיק אותי והתיישבנו כולם
"אז מי הפייב שלך?" הארי שאל כדי לעצבן אותי ואני פשוט בעטתי בו ברגל
"אהההני רק רוצה לדעת!!" הוא הציל את עצמו
"אתה כבר יודע!" אמרתי וכולם הסתכלו
"אבל אנחנו לא!!" ליאם צעק
"וכנראה גם שלעולם לא תדעו.." התגרתי בהם
"זה לואי!" הארי נשבר ואמר.. כל כך כעסתי ולואי חייך והתמתח..
"הארי אני צריכה עזרה במטבח!!" אמרתי ומשכתי לו את האוזן לשם
"מה אתה עושה?? הבטחת!!" אמרתי
"לא.. אני הבטחתי שלא לומר על הלב בפוסטר.. אבל לא הבטחתי שאני לא אגיד את השאר!!" הוא ענה וחייך ..
חזרנו וכל המבטים הופנו אליי..
"מה??" שאלתי מנסה לצאת מזה..
"אמת או חובה!" זאין צרח וכולנו הצתרפנו..
פעם ראשונה זה יצא שהארי שואל את לואי
"חובה!" הוא ענה
"הארי הסתכל עליי ועשיתי לו אצבע משולשת בלי שאף אחד ישים לב.
"חובה עלייך עד סוף הערב להיות עם בוקסר.. רק עם בוקסר.." הוא אמר והסתכל עליי..
כשלואי נשאר רק עם בוקסר פשוט בהיתי בגוף שלו.. גוף מדהים!
בסיבוב השני יצא על זה שלואי שואל אותי
"אמת" עניתי וכבר הצטערתי על זה
"תגידי לי את כל מה שאת אוהבת בי." הוא אמר ונתתי להארי כאפה קטנה על העורף.. בלי הארי זה לא היה קורה.
"אני אוהבת את העיניים שלך, את העובדה שאתה מצחיק, את השיער שלך, את.. זהו!" אמרתי כי לא רציתי להמשיך..
"נו לא נכון! מה התכוונת לומר??" הוא שאל ולא רציתי לומר לו.. אני עמדתי לומר בכלל את זה;'העובדה שאני מסתכלת עליך כל יום לפני שאני ישנה' ושתקתי כשכולם הסתכלו..
"אני עייפה…" אמרתי ועשיתי שלום עם היד.. "לילה טוב !! ביי!" אמרתי ועליתי לישון ולצחצח שיניים.. אבל לא הצלחתי להרדם.. שמעתי נקישה בדלת ואמרתי "פתוח" כי חשבתי שזה יכול להיות או אן, או הארי או אחד מהאחים שלי כי הייתי בטוחה שכולם כבר הלכו..
"אני מפריע?" שמעתי קול מאחורי והסתובבתי.. זה היה לואי..
"אעעעם כן! ביי!" אמרתי כי לא רציתי שהוא יראת את הפוסטר.. זה מביך..
"אני אכנס בכל זאת.." הוא אמר והתכננתי לאלוהים שלא יראה..
"את לא אמרת עדיין.." הוא אמר
"לא אמרתי מה?" שאלתי
"את מה שאת מנסה להתחמק ממנו.." הוא אמר ושתקתי
"את הגובה שלך!" אמרתי
"כן בטח!" הוא אמר וצחק
"לא באלי לומר… נווו.." אמרתי
"אמת זה אמת" הוא ענה.
אני פשוט שנאתי את העובדה שהוא דווקא קבל את החובה של הבוקסר .. אני אבדתי לגמרי את הריכוז!
"אמת.. את חיה?" הוא שאל והסמקתי
"אני סתם עייפה! לך! אני רוצה לישון!" אמרתי והוא נתן לי חיבוק וקבלתי צמרמורות כמו שבחיים שלי לא קבלתי.
"אני אלך.. דרך אגב.. פוסטר יפה.." הוא חייך, נתן לי נשיקה בלחי ואני החזקתי את הלחי הזאת והסמקתי "חשבתי שאתה לא תשים לב.." מלמלתי..