'אם אלה החיים' (1D) – פרק 4

קריאה מהנה ♥
—
בפתח עמד לואי, עם לא אחרת מאשר- שר.
"היכנסי, שר" ביקש לואי. שר התיישבה על כיסא מולי ולואי עמד בין שתינו.
"אני לא מבין מה קורה פה. האם את, איימי, תוכלי להסביר הכל מהצד שלך?" שאל לואי.
הנהנתי והתחלתי לדבר.
"ג'יימס ביקש ממני להציג את עצמי בדיוק כמו שעשו קטיה והארי. שאגב, בניגוד לשר, קטיה נחמדה," התגריתי והמשכתי, "עוד לא הספקתי להוציא משפט וכבר.. שר פתחה את הפה, נאמר את זה כך."
"הנה, אני פותחת אותו שוב ז***" שר אמרה.
"שר!" לואי זעם, "מה לעזאזל עובר עלייך?!"
"עוברת עליי טראומה כי הסתכלתי על הילדה הזו, המסריחה הזו." היא אמרה וסידרה את שיערה.
"זהו זה, נמאס לי!" התעצבנתי ויצאתי מהחדר.
"איימי.." לואי צעק מעבר לדלת. התעלמתי, התקדמתי אל עבר השירותים של הבנות ונעלתי את עצמי.
***
עברו כבר ארבע שעות, אף אחד לא מצא אותי ואני עדיין נעולה (מרצוני) בתא השירותים.
לפתע מישהו נכנס. הרמתי את רגליי ועצרתי את נשימתי, לא רציתי שיידעו שאני כאן.
"איימי?" שאל קול מוכר. "איימי, את כאן?" נשמע קול קטן מפי.
"דאמיט!" קיללתי חלושות.
"איימי? את פה?" הקול אמר ודפק על הדלת שבא שהיתי. הוא ניסה לפתוח אך ללא הצלחה.
"איימי" הקול אמר שוב. זיהיתי אותו, זו הייתה ג'וסלין.
***
עברו 10 שעות מאז שננעלתי (מרצוני, כמובן) בשירותים.
לפתע נשמע קול בכריזה: "איימי מולטזקי, איימי מולטזקי, מתבקשת להגיע לחדרה."
התעלמתי.
חלפה עוד שעה, ועוד שעה, ואז החלטתי לצאת מהשירותים.
יצאתי, לא טורחת להביט במראה. הגעתי לחדרי ופתחתי אותו, מנגבת את הדמעות.
"איימי!" ג'וסלין קפצה עליי בחיבוק. "איפה היית?" היא שאלה.
"שנייה" היא אמרה והתקשרה ללואי.
"לא, תנתקי." ביקשתי. היא ניתקה. סיפרתי לה על מה שקרה.
"ואז הלכתי ל.." אמרתי ובדיוק נפתחה הדלת.
בפתח עמדו הארי וקטיה.
"איימי!" הם אמרו. חייכתי חיוך קטן ומאולץ. ג'וסלין הלכה לשירותים במהרה. חחח.
קטיה חיבקה אותי ומיד אחריה הארי.