אל תדאג ( 1D fanfic ) – פרק 5

"אני כל כך שמחה שהזמנת אותי," אמרה קים, "זה כל כך החלום הכי גדול שלי."
"אני שמח כשאת שמחה," חייך הארי.
הוא לא התאפק ונישק אותה ברכות על שפתיה.

מאז פגישתם הראשונה במאחורי הקלעים של הופעה בה שהתה קים, היחסים בין קים להארי רק פרחו ולבלבו מעלה מעלה.
הם עברו לגרו ביחד, הם ישנו ביחד…
הם לא ידעו מה השלב הבא.
האם הוא… להתחתן?
נראה מוקדם מדי.
הם רק בני 20… בכל זאת…
הם לא היו מוכנים לזה.

הנרות ריצדו על פניהם ושיוו להם ארשת מסתורית.
לדעתה של קים חיוכו של הארי רק השתפר תחת האור העמום והרך של נרות השעווה.
"תאכלי," דחק הארי בקים.
היא שמטה את המזלג ובהתה ברצפה.
היא נופפנ ברגליה תחת כסאה כילדה קטנה.
"קימי?" שאל הארי וגבותיו התכווצו בדאגה. "מה, זה לא טעים?" שאל.
קים הנידה בראשה. שיערה השחור הועף לכל עבר ונח על פניה בחזרה.
למזלה, הוא הסתיר את עיניה הדומעות.
"אל תבכי, קימי," הארי התקרב אליה ואחז בכתפיה בחוזקה. "אני פה. מה קרה?"
"כ-כ-כלום." אמרה קים, וקולה רעד כאשר דברה.
"זה כלום, ברור." אמר הארי ותפס את קים בשוקייה ובגבה.
הוא הרים אותה במדרגות עד חדר השינה שלהם.
הוא הניח אותה ברכות על המיטה החמה ונכנס לידה.
"א-א-אני.." הצליחה קים לומר, "א-אני ש-שמנ-נה."
זרם מחודש של דמעות פרץ דרך הסכר שהתקשתה כל כך לבנות בדקות האחרונות.
"מה?" שאל הארי בפליאה, "תגידי לי שאת משקרת."
קים הנידה בראשה ובכתה עוד יותר.
"קימי," הארי נשק לה בלחי, "את יה. הכי יפה שיש. קומי לרגע."
היא קמה באי רצון והסתכלה על הארי מלמעלה.
דמעה נשרה על הארי ונבלעה בשיערו המתולתל.
הוא הרים את שמלתה וחשף את בטנה.
"זה," הוא טפח על בטנה, "לא נקרא שמנה. תכניסי את זה טוב טוב לראש."
היהא שמטה את עצמה על הארי, ובכתה אל חזהו.

***

"אני לא שמנה," אמרה קים בחיוך, "אני לא שמנה. אני לא שמנה." היא צחקקה בחן.
"כל הכבוד. נורא קשה, נכון?" חייך הארי.
"די, נו," צחקה קים והניחה את ראשה על כתפו של הארי.
הם התחבקו כך דקות ארוכות, עד שהארי שבר את השתיקה.
"אני אוהב אותך," לחש. "גם אם תאכלי ספגטי וגם אם לא." הוא צחק לתוך אוזנה.
"אני אוהבת אותך גם." אמרה קים,
והם התנשקו נשיקה ארוכה ונעימה.