אי בודד/ 7- 1D

פקחתי את העיניים שלי וראיתי את ג'ון מכניס דברים לתיק. "מה.. מה עושים?" שאלתי בשקט והתמתחתי. "בוקר טוב" הוא אמר בחצי חיוך ונישק את לחיי. "הולכים לחפש אוכל? כי גם אני רוצה לב.." "לא, זאין חשב על זה שכנראה יש מכשיר קשר בחלק של הטייס, אז אנחנו הולכים לחפש את זה ולהזעיק עזרה" הוא אמר. "אני יכולה לבוא?" שאלתי. "זה סתם מעייף, אם נמצא משהו אני רץ ישר אלייך" הוא אמר. "אוקיי.." מלמלתי. "ביי יפה שלי" הוא אמר בחיוך ונישק אותי. "לא.." מלמלתי כשהוא התנתק. "אני חייב ללכת, תשמרי את זה לאחר כך" הוא אמר בחיוך והלך.
יצאתי החוצה, וראיתי שכולם כבר ערים. קימברלי רצה אליי. "בוקר טוב" אמרתי לה בחיוך. "אני יכולה לעשות לך תספורת?" היא שאלה. "עם מספריים וכאלה?" שאלתי בלחץ. היא הנהנה. ראיתי בראשי תמונה שלי עם קרחת. "אולי תאפרי אותי?" שאלתי בחיוך. "אפשר?" היא שאלה בתדהמה. הנהנתי והיא גררה אותי לילדים הקטנים.
"וזהו" היא אמרה בחיוך וסגרה את הצללית שלי. פחדתי לראות איך אני נראית, ואז הארי הגיע. "וואו" הוא אמר. "מה?" שאלתי והסמקתי. "את נראית בול כמו הליצן המפחיד הזה בקרקס" הוא אמר. הסתכלתי עליו בעצבנות, ואז שמתי לב שעשו לו צמות. "צ'ארלי, אתה ספר מדהים" אמרתי בחיוך לצ'ארלי הקטן. "אתם חתן וכלה!" מירנדה אמרה בחיוך והושיבה את הארי לידי. "אולי תתנשקו?" מירנדה אמרה. "איכס!" צ'ארלי וקימברלי אמרו ביחד. "כמו בסרטים" מירנדה הוסיפה בחולמניות של ילדה בת עשר. "אנחנו לא נתנשק" אמרתי בחיוך. הארי הסתכל עליי והחיוך שלי נמחק. "מה?" שאלתי. "שמעתי שהחבר שלך הלך לחפש עזרה" הוא אמר. "כן" עניתי בשקט. "יש לך חבר?!" קימברלי שאלה בחיוך. חייכתי. "ג'ון ואני חברים" אמרתי לה. "אבל את והארי מתאימים יותר" מירנדה אמרה וצ'ארלי הסכים איתה. "לא, אנחנו לא" אמרתי. "מי את שתתווכחי עם ילדים חכמים?" הארי שאל ועיניו הירוקות הסתכלו עליי. "טוב, אני אלך לאכול משהו" אמרתי בעצבנות וקמתי משם.
הגיע הערב, וזאין, מייק וג'ון עוד לא חזרו. אביה אמרה לי שיש להם אוכל לשלושה ימים, אז זה בסדר. ישבנו כולנו מסביב למדורה.
"היי" הארי אמר והתיישב לידי. התעלמתי ושפשפתי את רגליי כי היה לי קר ברמות. "אני מצטער, אם זה לא היה לעניין.." "זה לא היה לעניין" קטעתי אותו והסתכלתי עליו. שפתיי רעדו. "השפתיים שלך.." הוא אמר בשקט. "הן כבר כחולות" הוא הוסיף ולא הוריד את מבטו משפתיי. הסטתי את ראשי לצד השני, לים. "הנה" הוא אמר ועטף אותי במעיל צמר חם. "תודה" אמרתי בשקט והסתכלתי על האש. "מתי שתרצי" הוא אמר בחיוך קטן. לאחר כמה דקות של שקט, עיניי נעצמו, ונרדמתי.