אי בודד/ 6- 1D

הגיע הערב, שניים מהאנשים נעלמו ואני ואביה, אחת הבחורות שבגילנו הלכנו לחפש אותם. היא סיפרה לי שהשניים שנעלמו הם חברים שלה, והיא חייבת למצוא אותם. "כבר מאוחר" אמרתי לה כשכבר לא יכולתי לראות כלום. "אני חייבת למצוא אותם" היא אמרה והתקדמה. יכולתי לשמוע את רעש הצמחים שהיא מוזיזה. "אב, בואי בחזרה, הם גדולים, הם יחזרו" אמרתי לה. "אני מפחדת שלא" היא אמרה. הרגשתי את העצב שבקולה. "אב, בבקשה, אני עייפה" אמרתי לה. היא נעצרה. "אני לא יודעת מה לעשות" היא אמרה. שמעתי את הבכי שלה וחיבקתי אותה. "את יודעת שחבר מאוד טוב שלי מת?" שאלתי אותה, דמעות עלו לעיניי. "אני מבינה איך את מרגישה" לחשתי לה. "טוב, בואי נחזור" היא אמרה ומחתה את דמעותיה. "אוקיי" אמרתי בחצי חיוך ומחיתי את הדמעה שהספיקה לצאת.
חזרנו לכולם, האנשים המבוגרים שהם בערך 5 הלכו כבר לישון, וגם הילדים הקטנים שהם בערך חמישה הלכו לישון. ואז נשארנו 13 נערים. "אמת או חובה?" ליאה שאלה והחזיקה בקבוק. מייק חייך והרים את כולם לאזור שיותר קרוב לחוף. ישבנו כולנו במעגל, חוץ מאביה, זאין, לואי, נייל וליז, חברה של אביה. "הארי, אמת או חובה?" אשלי שאלה בחיוך את הארי. "בואי נלך לישון שנינו" ג'ון לחש לי. "לא עכשיו, רגע" אמרתי, רציתי לשמוע את האמת או חובה של הארי. "חובה" הוא אמר. "חובה עליך לנשק את הבחורה שהכי היית רוצה לצאת איתה אם היינו חוזרים לאנגליה" היא אמרה בחיוך. הסתכלתי עליו בסקרנות. הוא קם ונישק את ליאה. השפלתי את מבטי. הוא התנתק ממנה וחזר לשבת. "אוקיי.. אמ, אמת או חובה?" מייק שאל אותי. "חובה" אמרתי בחצי חיוך. "ג'ון, מותר להתפרע?" מייק שאל אותו בחיוך. "לא" אמרנו ביחד. הוא נישק את ראשי. "אוקיי, חובה עלייך לנשק את הבן אדם הבא שהפקק של הבקבוק פונה אליו" הוא אמר בחיוך. "ואם זה בת?" שאלתי. מייק חייך. "אתה חולה" מלמלתי. "מה אכפת לך, קצת לעורר את כולנו פה" הוא אמר בחיוך וסובב את הבקבוק. הסיבוב של הבקבוק הרגיש כמו נצח. ואז זה נעצר על אשלי. צחקתי. "בואי" אשלי אמרה בחיוך וצחקה. "רגע" מייק אמר. "עם לשון, לעשרים שניות" הוא הוסיף. "מייק.." "חובה זה חובה" הוא קטע אותי. התקרבתי לאשלי והתנשקנו. זה לא עשה לי כלום, זה היה ברור. אבל כנראה לבנים זה עשה משהו. התנתקנו אחת מהשנייה וחזרתי לשבת בזרועותיו של ג'ון. "אם אני בונה את החדר עכשיו, אנחנו יכולים?" הוא שאל אותי בלחש. חייכתי. "כן בוב הבנאי" אמרתי בחצי חיוך. "טוב.. אני פרשתי, אני אקרא לך כשזה מוכן" הוא אמר בחיוך, קם והלך.
"מה הוא הולך להכין?" מייק שאל אותי. "חדר" אמרתי. "בשביל מה?" הוא שאל. "סתם, בשביל שנישן במקום נורמלי" אמרתי, מנסה לתרץ משהו. "הבנתי" מייק אמר בחיוך שובב. "את יכולה להגיד שאתם הולכים לעשות ס.." "מייק, אפשר להמשיך את המשחק?" שאלתי בחיוך. "אוקיי" הוא אמר בשקט וסובב את הבקבוק. "אני לא מצליחה להירדם" קימברלי, אחת הילדות הקטנות, בת 6, באה ונעמדה לידנו. "למה?" שאלתי אותה. "כי אני מפחדת" היא אמרה ובכתה. "היי, אל תבכי" הארי אמר בשקט וחיבק אותה. הסתכלתי עליהם, מופתעת. "אין ממה לפחד" הוא אמר לה והסתכל עליה. "אנחנו שומרים עלייך" הוא אמר בחצי חיוך. "אני יכולה לישון לידך?"היא שאלה אותו. הוא הנהן. "האבא האידיאלי" אשלי לחשה לי.