איך פגשתי את לואי טומלינסון?! פרק 3

–פרק3–
ההיתי המוומה! עכשיו הסתדר לי הפאזל "-שלך א'-" אמנדה מתחיל ב-א' התחלתי לבכות ברור שהחלטנו לקחת הפסקה אבל רק לפני רגע זה קרה והוא כבר עם המגעילה הזאת?!
בגלל זה הוא לא יתבאס ורק אמר ש"מבין אותי".
בכיתי הרבה, בכיתי עד שבערב נכנסה המשפחה שלי והביאו לי אוכל.
ג'ו ניגש אליי ואמר לי שאני מאוד חסרה בבית(למרות שלא ההיתי בבית רק יום)הוא הוסיף שהוא מרגיש מאוד בודד בלעדי.
אחריו ניגש אליי תום ואמר לי:"אם ההיתי יותר קטן ההיתי בוכה אבל בגלל שאני גדול אני לא יבכה. אני רוצה להביא לך דובי תחבקי אותו בלילה ויהיו לך חלומות מתוקים, אני אומר לך מנסיון."לקחתי את הדובי והבאתי לו נשיקה הוא הסתכל עליי המום וניגב את הנשיקה.
ההורים שלי אמרו לי שאני יהיה חזקה ועוד מעט אני ישתחרר מבית החולים.
בבוקר התעוררתי בגלל קולה של אמא.
אחרי כמה דקות היא נכנסה לתא שלי ואמרה:"טדי בגלל שלא מצאו למה איבדת הכרה אנחנו צריכים לטוס ללונדון,שם בית החולים מומחה במקרים כאלו."
שמחתי מאוד חברה שלי גרה בלונדון.
קפצתי מהמיטה והתחלתי לרוץ במסדרון של בית החולים. כל הרופאים והאחיות הסתכלו עליי נדהמים.
רק בחזרה לבית שאלתי את אמא מתי טסים והיא אמרה לי שבעוד 4 ימים.
-בטיסה-
"טדי אני רוצה לספר לך משהו" ניגשה אליי אמא והתחילה לספר. "אנחנו לא נועים לבית חולים"
"אז ככה אני ואבא החלטנו שאת ילדה מספיק בוגרת ושאת יכולה כבר לגור לבד,אנחנו נממן את הלימודים שלך וגם קנינו לך דירה בבניין יוקרתי" "אמא,אבא אני כל שמחה שסופסוף אני יתחיל להרגיש איך זה ליחיות בלי שישמרו עליי" עיניתי.
אחרי שאבא ואמא חזרו לשבת במקומות שלהם התקשרתי לנעמי חברה שלי.
–השיחה–
אני: נעמי אני עוברת לגור בלונדון!!!!!
נעמי: מתי?
אני: עוד איזה חצי שעה, אני במטוס.
נעמי:את יודעת שוואן דיירקשן גרים בלונדון והם עכשיו בהפסקה של חודשיים לפחות??!
אני:יופי זה לא כל כך איכפת לי את יודעת את זה!
נעמי: מה יש לך נגדם?
אני: כלום בקיצו יאללה ניפגש כבר עוד מעט.ביייי
נעמי: בייייייי מאמי.
המטוס נחת, אבא הלך לשכור מכונית,אחרי כמה דקות הוא חזר והצביע על מכונית לבנה ואמר היא שלנו.
הגענו לבניין מפואר, הוא נראה כל כך יפה מבחוץ.
אבא עזר לי לעלות את המזוודות.
את המזוודה האחרונה אבא אמר שאני יעלה לבד. ניפרדתי מהמשפחה בחיבוקים ונשיקות ועליתי לבית לדירה שלי.
המעלית נפתחה ופתאום אני רואה את לואי בכבודו ובעצמו.
לואי הסתכל עליי כאילו לא מבין משהו. ואז אמר לי:"איפה הצרחה"
–עכשיו רגע של הבנה–
אני מתה על וואן די פשוט לא רציתי שנעמי תחפור לי כל הטיסה עליהם.
–חזרה לסיפור–
"לואי" צרחתי הוא הפייבורית שלי, ברור שאני אוהבת את כולם אבל לואי זה שלמותתתת.
פתאום נפתחה דלת והארי יצא מהבית:"לואי מה קרה מה אתה מה נגמר הגזר אצל הירקן?"
זה לא אני זאת הבחורה הזאת ענה לואי.
"הייי בחורה" צחק הארי "איך קוראים לך?"
"קוראים לי טדי והיום יותר נכון הרגע עברתי לגור בבניין הזה."
"אה אז את הדיירת החדשה?"
"כנראה" עניתי.