איך התאהבתי בלואי טומלינסון (: פרק 4

"היי ? " – שאלתי אותו . "היי ?!?!" – "אחרי כל מה שעשית לי שנה שעברה אתה עוד אומר לי "היי?" – "ועוד כותב לי את כל המכתבים האלה ??? אתה באמת חושב שזה יעזור לך ?!" – צעקתי עליו .
"אממ..תראי אני באמת מצטער .." – הוא אמר לי .
"לא אכפת לי !! אני בחיים לא יסלח לך על זה !!!! " – צעקתי עליו ורצתי משם .
"לא, חכי רגע ! " – הוא צעק ורדף אחרי ואז תפס לי ביד וגרר אותי לחוף התיישב ואמר לי לשבת . נשארתי לעמוד .
הסתובבתי והתחלתי ללכת , בדרך העפתי מבט לענבר בלי שהוא יראה . היא שתקה והסתכלה עלי כזה :O
.
"לא !! אל תלכי !!" – הוא צעק , " אני יכול להסביר!!"
"אין לך מה להסביר, אני כבר יודעת הכל.." – אמרתי לו .
"לא, את לא יודעת הכל !! " – הוא צעק לי .
התחלתי לרוץ והוא צעק אחרי : "לא, תחזרי !!" – אבל זה כבר היה מאחור מדי .
עצרתי איפה שהוא, כולי מתנשפת, במקום יחסית רחוק מהים וחיכיתי לענבר.
התיישבתי וחיטטתי באייפון איזה 3 דק' ואז ענבר באה אלי בריצה . "יואו" – היא התנשפה . "מה נראלו ?? את זוכרת את כל מה שהוא עשה לנו שנה שעברה ???"
-"איך אפשר לשכוח ? " אמרתי לה . "איך שהוא שבר את הלוקר שלו והלך להלשין עלינו למורה והיינו צריכות לקנות את כל הדברים האלה ולסדר את זה אחרי בית-ספר.." – אמרתי . " ואיך שהוא צעק בשיעור ספורט שנפל לי המכנס …" – ענבר הוסיפה בפרצוף עצוב .
"ואיך שהוא שלח למורה בפייסבוק שהוא גילה מי רשם לו את ההודעות האלה של י'כלב וי'מסריח וכל מיני כאלה … והוא אמר שזה אנחנו למרות שזה היה הוא …." – אמרתי.
"ואיך שהוא קשר אותנו בזמן בית-ספר לאיזה מקום כזה בתוך בית-ספר שאף אחד לא יודע שהוא שם והלשין למנהלת שברחנו מהבית-ספר וקיבלנו השעיה…" – היא אמרה .
"והכי גרוע.." – אמרתי, "שהוא ניסה לאנוס אותנו… ועוד אחרי זה הוא בא אליי,כותב לי את כל אלה ורוצה להיות חבר שלי .. מנראלוו בכלל ?! מי הוא חושב שהוא ?!?! חושב שהוא יכול לשחק בנו, כמו איזה בובות על חוט !!!! מנראלו בכלל ?!?! שימוות !! שישרף אמןןןןןן !!!!!!!!! איכססס שונאת ת'בנאדם הזה !!!"
קראו לו טל. הוא היה גבוה כזה ושרירני, למרות שלא אכפת לי כמה חתיך הוא וכמה הוא שרירני וחזק, היה לו אופי רע . יש לו שיער שחור עם קוצים כאלה .. ועיניים ירוקות. הוא באמת היה חתיך .הוא היה ה-"בריון" של הבית-ספר.. הוא איתנו בכיתה. ואנחנו לא יודעות למה, אבל זה נראה כאילו מהרגע הראשון שנכנסנו לבית-ספר, הוא שנא אותנו ..
"טוב, " ענבר אמרה, " נראה לי שכדאי שנחזור הביתה.."
"כן," אמרתי והתחלנו להתקדם .
~נקודת מבט טל~
הלכתי לחוף, אחרי שראיתי שמאי כבר נעלמה לי מהעיניים . גררתי את הרגל בחול ועקבתי אחריה במבט שלי.
אוף, אילו רק היא היתה נותת לי להסביר לה !! עד שסופסוף האנשים האלה עזבו אותי.. כולם כבר חושבים שאני איזה לא יודע מה .. אם האנשים האלה לא היו תופסים אותי סתם ככה .. ומאיימים עלי שאם אני לא אעשה את כל מה שעשיתי, הם יהרגו אותי . אבל מאי לא מבינה את זה !! .. ניסיתי אולי שהיא תבין אותי קצת וכתבתי לה את כל המכתבים האלה .. אולי .. יואו זה אוכל אותי מבפנים.. אני לא יכול לסבול אתזה !! למרות שהם אמרו לי שאם אני יגלה משהו מכל זה.. הסוף שלי יהיה גרוע !! ו-מאוד גרוע !! אני גם ככה בלי הורים, אמא שלי נרצחה, ואבא שלי בכלא כבר לא יודע כמה זמן .. יש לי משפחה של פושעים !! ואני לא רוצה להיות אחד מהם …
אבל מה לעזאזל הם רוצים ממאי ? עדיין לא הבנתי.. אבל מה שבטוח, אני חייב לנסות להגן עליה בלי שהאנשים האלה ידעו מזה .. ובלי לגלות לה שום מילה מהשיחות שלי איתם .
-המשך יבוא ;) –