איך העיתון יכול להרוס הכל.. – וואן שוט הארי ואמנדה

*נקודת המבט של הארי*
העיתון… איך הוא יכול להרוס הכל… הוא הדבר הכי אכזרי שיכול להיות… הוא הורס את כל החיים שלך בתמונה אחת, ובכתבה אחת…
בגלל העיתון הזה… איבדתי את אהבת חיי. אהבת חיי היחידה. אמנדה.
היינו כל כך מאושרים ביחד… ואז בא צלם והרס הכל.
– איך הכל התחיל-
הלכתי למכולת כדי לקנות לאהובתי פרחים ושוקולדים. שיצאתי עם הפרחים והשוקולדים מהמכולת ראיתי את הידידיה הכי טובה שלי. שני.
"היי שני, מה קורה?" שאלתי אותה. "היי, הכל בסדר! למי הפרחים והשוקולדים?" היא שאלה. "לאהבת חיי, אמנדה" אמרתי. "אהה, יפה לכם!" היא אמרה וחייכה. "תודה" אמרתי וחייכתי גם. "אפשר להחזיק אותם?" היא שאלה בנימוס. "בטח" אמרתי. "תודה" היא אמרה והחזיקה את הפרחים. "החברה שלך תיהיה ממש מאושרת… מגיע לך מישהו כמוך" היא אמרה. "חח תודה" אמרתי שאני מחייך. "טוב, אני צריכה ללכת.. נתראה" היא אמרה והחזירה לי את הפרחים ואת השוקולדים. "נתראה" אמרתי והתקדמתי לכיוון הבית של אמנדה. שהגעתי לביתה דפקתי על הדלת. "מי זה?" שמעתי את קולה היפה. אבל הפעם, הוא לא נשמע נעים ורך כמו תמיד…
"הארי" אמרתי. אחרי דקה היא פתחה את הדלת וראיתי אותה. היא בכתה, האיפור שלה נמרח… אפילו שהיא נראת ככה היא מדהימה. "מה קרה לך?" שאלתי בדאגה. "כאילו שאתה לא יודע" היא אמרה והתיישבה על הספה בסלון שלה. נכנסתי לביתה וסגרתי את הדלת אחרי. "אני לא יודע.. באמת… תסבירי לי.." מלמלתי. "אז אני גם צריכה להסביר לך?! לא מספיק שאתה לא זוכר מה קרה, אני גם צריכה להסביר לך?!" היא צעקה. אף פעם לא ראיתי אותה ככה…
בבקשה… אני לא יודע.." מלמלתי שאני מנסה לחשוב מה עשיתי..
*מנקודת המבט של אמנדה*
הוא באמת לא יודע מה הוא עשה!
"אולי תנסה לחשוב??" שאלתי בעצבנות. "תתני לי רמז.." הוא מלמל. הצבעתי על הפרחים והשוקולדים שהוא הביא איתו. "הבאתי אותם במיוחד בשבילך… כי אני אוהב אותך…" הוא אמר. "אם אתה אוהב אותי, אז למה נתת אותם לכלבה הזאת?!" צעקתי. "שני?!" הוא שאל. "כן! איך שלא קוראים לה!" צעקתי.
*נקודת המבט של הארי*
"שני?!" שאלתי אותה. "כן! איך שלא קוראים לה!" היא צעקה. "לא הבאתי לה אותם! היא עברה ברחוב והתחלנו לדבר והיא ביקשה מני להחזיק את הפרחים כדי לראות אותם!" אמרתי. "כן, אני גם מאמינה לך!" היא אמרה ועלתה לחדר שלה.
היא השאירה את האייפון של על הספה וראיתי שהיא ראתה איזושהי תמונה וכתבה. לקחתי את האייפון וקראתי את הכתבה.
"הארי בוגד!" היה רשום בכותרת והייתה תמונה שלי ושל שני שהיא מחזיקה את הפרחים שקניתי לאמנדה ומחייכת.
התחלתי לקרוא את הכתבה ואז ראיתי את המשפט :"סוף סוף גילינו את הארי האמיתי..". המשפט הזה לא יצא לי מהראש גם שהמשכתי לקרוא את כל הכתבה.
"אני לא מבין למה הם עושים את זה.." מלמלתי שהתחלתי לבכות.
ישר עליתי לחדר של אמנדה. "אמנדה" אמרתי שנכנסתי לחדרה. "מה אתה רוצה?" היא שאלה שהיא שוטפת את פניה היפות.
"אתה חייבת להאמין לי שלא קרה כלום… אני בחיים לא יבגוד בך! אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחד בעולם!" אמרתי והתקרבתי אליה.
"זה שהיא הידידה הכי טובה שלי לא אומר שקרה בינינו משהו!" צעקתי.
היא לא ענתה ויישבה על מיטתה.
ישבתי צמוד ליידה. "באמת שלא קרה כלום… את חייבת להאמין לי… אני בחיים לא הייתי בוגד בך…אחרי שנתיים ביחד ניראה לך שאני יבגוד בך?" הסברתי לה
*נקודת המבט של אמנדה*
"אחרי שנתיים ביחד ניראה לך שאני יבגוד בך?" הוא שאל.
"כן.." אמרתי.
"מה?.. אם ככה את חושבת…" הוא מלמל
"זה פשוט שכל בחורה מצליחה להתאהב בך… ואני מפחדת שאתה תבגוד בי מתישהו.." מלמלתי.
"אמנדה.. תביני שאני בחיים לא יבגוד בך! את כל העולם שלי…" הוא אמר.
"תני לי סיבה אחת שאני יבגוד בך" הוא אמר.
"אמ… אין לי ממש סיבה בראש…" אמרתי.
"אז גם לי אין סיבה לבגוד בך…" הוא אמר.
"אני לא יודעת… אני חייבת לדבר עם שני הזאת ולברר את העיניינים" אמרתי.
"בואי, אני יסיע אותך לבית שלה" הארי ואמר ויצאנו מהבית. נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע. כל הנסיעה הייתה שתיקה ואף אחד מאיתנו לא הוציא צליל.
"הגענו" הארי אמר ושנינו יצאנו מהמכונית והתקדמנו לעבר ביתה.
הארי דפק על הדלת.
שני פתחה את הדלת ושנינו נכנסנו.
*נקודת המבט של הארי*
אמנדה ושני התחילו לדבר ואני ישבתי בסלון וראיתי טלוויזיה. מאחר שהיא הידידה הכי טובה שלי אני מרגיש אצלה כמו בבית.
אחרי 10 דקות שמעתי את אמנדה צועקת "הארי בוא רגע".
"כן?" שאלתי.
"לא קרה בינינו כלום, נכון?" שני שאלה אותי.
"כלום" אמרתי.
"טוב, בסדר" אמנדה אמרה ויצאה מהבית.
"מצטער לגבי כל זה.." אמרתי.
"הכל בסדר" היא אמרה וחייכה.
"יאללה, אני צריך ללכת, ביי" אמרתי ויצאתי.
"ביי" היא אמרה וסגרה את דלת ביתה.
"הארי" שמעתי את אמנדה אומרת והתקרבתי אליה.
"אני מצטערת… באמת…" היא אמרה.
"אני שמח שהבנת שאני בחיים שלא יבגוד בך.. אני אוהב אותך הכי בעולם.." אמרתי. "גם אני אוהבת אותך.." היא מלמלה.
הרשתי לעצמי לשים את ידיי על מותניה ולקרב אותה קרוב אליי.
ראיתי שהיא הסמיקה. "את חמודה שאת מסמיקה" אמרתי כדי לנסות להצחיק אותה.
"חח תודה, גם אתה מאוד חמוד" היא אמרה.
רכנתי לעברה ואז הצמדתי את שפתיי לשפתיה. הם זזו בהתאם לשלי.. זה הרגיש כל כך נכון…
אני בחיים לא יעזוב אותה, אני בחיים לא יבגוד בה.. אני רוצה שהיא תישאר לידי.. כל הזמן הזה..