איימי 2 פרק ל': סוף טוב

#מנקודת מבטו של ליאם:

"ג'סי! חכי!" צווחתי לעברה והיא הסתובבה.
"מה אתה עושה פה?" היא נבהלה, עיניה מביטות שלי בחשש.
"אני לא התכוונתי לפגוע בך- ומאז שנפרדנו אני רק משתכר ועושה טעויות וזה לא אני. אני עצמי כשאני איתך" הבטתי לתוך עיניה ואחזתי בזרועה הרכה- כמבטיח כמילותיי הן פסוק-אמת.
"אז למה שכבת איתה? למה היית עם דניאל אם אני כל-כך חשובה לך?" הגועל נשפך מעיניה בצור דמעות, נוגע בלחייה ונוטף על סנטרה.
"היא שיכרה אותי, לא הייתי בדעתי הצלולה. לא יכולתי להפעיל שיקול דעת ולעצור אותה" התחננתי, "בבקשה אל תסעי".
"מאוחר מדי ליאם, גם אני צריכה להגשים את עצמי כמו שאתה הגשמת את עצמך. גם לי מגיע לצאת מהשברים האלה" ג'סי נאנחה ותפסה מונית על הכביש הראשי.
"את לא הולכת ככה" נכנסתי למונית איתה, מנשק אותה ומסמס לבנים ולאיימי. אני לא מתכוון להיפרד ממנה לחצי שנה, בקושי הפרידה הזו השאירה בי רצון לחיות.
"אתה בא איתי?" חצי-חיוך הופיע מתוך הדמעות, "אתה באמת מתחרט…" היא נאנחה וחייכה אליי.
"אני מתחרט על כל יום שאני לא איתך" ניגבתי את דמעותיה והיא הסמיקה, מתרפקת על כתפיי וחיוך עלה גם על פניי.

#מנקודת מבטה של איימי:

"בוקר טוב" לחש לי נייל כשהתעוררתי, "הילדים עוד ישנים".
"בוקר טוב, בעלי היקר" חייכתי עוד מנומנמת, מתכסה בשמיכה ועיניי פקוחות.
"ארוחת-בוקר במיטה?" הוא הציע מחויך.
"רק בשבילי?" נדהמתי, "אתה הכנת ארוחה?".
"בואי נגיד ששיחדתי את זאיין והארי להכין כל עוד זה בשביל זוג טרי" הוא נשכב לידי כשהמגש בינינו והדליק את הטלוויזיה, צופה בסרטים מצוירים.
"אני מתה על סרטים מצוירים!" עודדתי והתחלתי לאכול, "לחיים" השקנו את כוסנו.
נייל לפתע הושיט את ידו לטלפון שלו וקרא:" וואו, ליאם טס עם ג'סי!".
"באמת? חשבתי שהם רבו" הופתעתי.
"כנראה שאהבה מנצחת כל דבר" הוא נאנח.
"ברור שהיא מנצחת, תסתכל על כל מה שקרה בינינו מהתחלה" הושטתי את ידיי לתקרה, "בחיים לא ניחשתי שאגיע למקום הזה, ממעריצה ביישנית לאישה נשואה".
"דברים משתנים, אנשים משתנים".
"אל תעד להשתנות!" זרקתי עליו פרוסת-לחם והוא תפס אותה בשפתיו.
"בתנאי שאת לא" הוא חייך אליי החיוך זדוני.
"בוא הנה" קפצתי עליו ונישקתי אותו, ומשם הדברים התגלגלו.
"אני בא, גברת הוראן!" הוא נשך את שפתיו.
"אני כל-כך רוצה שאנשים יפסיקו לקרוא לי 'גברת הוראן', זה נשמע כל-כך זקן!" נאנחתי.
"אז אני אחכה שאנחנו נהיה שני זקנים עם מיליון נכדים" הוא נישק את צווארי ודבר הוביל לדבר אחר.

#מנקודת מבטו של הארי:

עברתי ליד חדרם המשותף של הזוג הטרי, שמעתי רעשים מטרידים.
"הארי? מה אתה עושה?" לואי ראה אותי נצמד לדלת במבט חושש.
"בוא, תשמע אותם. מה הם עושים בדיוק?" חיוך עלה על פניי וצחקוק עלה מגרוני.
"הארי, תפסיק להיות כל-כך… תיתן להם פרטיות!" לואי דחף אותי, "הם צריכים זמן לעצמם".
"נשמע שהם מנצלים אותו" צחקקתי.
"הארי! לך לצפות בבובספוג, תניח להם" זאיין צץ משום-מקום כמו שהוא תמיד עושה.
"התחיל הפרק?" רצתי לעבר הסלון ופתחתי טלוויזיה כדי לראות את הסדרה האהובה עליי.

#מנקודת מבטו של נייל:

שבועיים עברו מאז החתונה, ואיימי התארגנה לאודישן שלה לתכנית האקס-פקטור שסיימון הבטיח לה. "איימי, כולם מחכים לך" אמרתי לה מאחורי הבמה, "את הולכת להיות מצוינת!".
"אתם חושבים?" היא שאלה בהתרגשות.
"ברור!" זאיין, הארי ולואי אמרו יחדיו ואני חייכתי.
"ואם אי פעם תרצי טיפים על התכנית תמיד יש לך אותנו" לואי אמר, "יש לנו קשרים". איימי צחקה.
"נייל, אני צריכה להגיד לך משהו- אני…" היא התחילה להגיד אך ביקשו ממנה לעלות כבר לבמה, ובלית-ברירה היא עזבה את ידי והלכה, מביטה לאחור בחיוך ושולחת נשיקה באוויר.
אין לי מילים לתאר אפילו איך היא הייתה, פשוט מושלמת. שרה שיר רגוע ושקט שסיימון אהב. כולנו היינו במתח ותמכנו בה. כעת הגיע רגע האמת , השופטים יחליטו פן היא תלך הביתה או תישאר ותתמודד בתכנית. כל השופטים אמרו את דבריהם וההתרגשות גברה כשכולם קראו:" יש לך 4 שופטים שאומרים כן!". היא התקבלה, כמה אני גאה בילדה הזו, כעת היא אישה, האישה שלי.
היא ירדה מהבמה משקשקת, "נייל, אני ברצינות צריכה להגיד לך משהו" עיניה בהו בי בבעתה.
"מה קרה? אני לבוש נכון? רק תגידי שזה לא זה" פחדתי.
"לא" היא צחקה בקול רם, "זה לא זה". היא אחזה בבטנה ושלחתי אליה מבט מופתע ומפוחד, האם זה מה שאני חושב שזה?.
"מה יש? את לא מרגישה טוב?" זאיין בדק את מצחה, "אין לך חום".
"אני בהריון" איימי חייכה, "קניתי בדיקה והשתמשתי בה היום, ואני בהריון!" היא חיבקה אותי חזק ואני לא רציתי שתעזוב, הרגשתי כל-כך מאושר ומרוגש. לבי נפעם ודמעה ירדה על לחיי, יהיה לי עוד ילד. כמה אני מאושר כעת, אני יודע שהכול יהיה בסדר עכשיו- הרי מה יכול לקרות אם אני איתה? טוב לי עכשיו. יהיה בסדר, כל עוד איימי פה.