איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק כ"ו: החשפנים

#מנקודת מבטה של איימי:

סוף-סוף הגעתי לדלת, הכניסה המסמלת את ערב הרווקות האחרון שלי. משם אין דרך חזרה, זוהי דרך חדשה. הודעה התקבלה מג'סי:" איפה את ילדה? כולם כבר פה ואת לא".
"מישהו קרא לי?" נכנסתי במהירות, כדי להיכנס כניסה יפה שכולם יזכרו. כולם קפצו והפתיעו אותי, כל הכיתה שלי. חברות רחוקות, קרובות-רחוקות, אחרות ששמעו על המסיבה ובאו, כולם היו שם כדי לתמוך בי למרות החתונה בעודי צעירה.
"זה היה מהר" ג'סי ענתה במעין גיחוך.
"זו איימי, אף-פעם לא מאחרת" ליזי צחקה, "חוץ מלמסיבת הרווקות של עצמה!".
"אני לא שולטת על התנועה בכבישים" אמרתי במעט עצב.
"אבל אני שולטת על היעלמות החטיפים, ככה שכדאי שתתפסו כמה שאתם רק יכולים" ג'סי הכריזה והחלה ריצה לעבר שולחן האוכל המגוון.
"וואו, אוקיי" ניסיתי להשתחל בין עשרות האנשים שהיו שם, לתפוס מחסה.

#מנקודת מבטו של ליאם:

עשינו מסיבת-רווקים, ובאמת שחשבתי שנעשה אותה קודם ללואי או לזאיין, או אפילו לי- אך בחיים לא חשבנו שנייל התחתן לפני כולנו, ובטח לא בשנים הקרובות. היו בירות, אלכוהול והרבה נשים בפאב שהיינו בו- ממש רוששנו אותם. זאיין השתכר מהר מאוד והלך בדיוק לשירותים, הזמנו עוד לשתות.
"אתם יודעים שאני אוהב אתכם" הארי השיכור אמר, שותה עוד שוט.
"זה האלכוהול מדבר" נייל נאנח, מסמן לברמן להביא לו עוד משהו קטן.
"לא זה לא, זה הארי מדבר" לואי אמר.
"וזה לא מלחיץ" אמרתי בציניות.
"אל תדרג, לא ככה" הארי צחקק.
אני יכול להגיד שהדבר היחיד שהיה חסר למסיבה הזו היה מגע נשי- ומהסוג שהארי מדבר עליו כל הזמן. אבל החיסרון הזה לא נמשך לאורך זמן- ואנחנו הבאנו לנייל הפתעה שלא יוכל לסרב לה.
"מ-מה זה?" נייל שאל בתמימות, מביט על העוגה הגדולה מקרטון שהייתה מונחת על הרצפה לפתע.
"לא יודע, אולי כלב ואולי נמר…" לואי נאנח.
"ואולי הדבר הכי טוב שיכולנו להביא לך? אי פעם?" הארי חייך בהתרגשות ונקש על העוגה.
נייל שקשק ויכולנו לראות את זה, לואי נקש על העוגה והיא נפתחה. מתוכה יצאה איימי גרין.
"איימי?" נייל שאל וכולם העמידו פני מופתעים, והעמדת הפנים נהפכה לתדהמה גדולה ומציאותית כשזאיין קפץ מתוך העוגה והביט סביב על כל המבטים שבוחנים אותו.
"נייל" היא חייכה, מסמיקה.
"זאיין?" כולנו צעקו ביחד.
"זהו שמי!" הוא חייך חיוך מסוחרר.
"איך הגעת לשם?" נייל נדהם.
"חשבתי שזו אסלה ו… טבעתי" הוא צחק בלי סיבה, השאיר אותנו בלי מילים, "בלופ-בלופ".
"זו ההפתעה שלי?" נייל הפנה את פניו אלינו במבט מבועת.
"לא" איימי אמרה, "זה" היא נתנה לו מפתחות של מכונית.
"קניתם לי מכונית?" עיניו זרחו משמחה.
"כן, בערך…" הארי חייך חיוך ממזרי.
"בערך?" הוא התעניין.
"מכונית ומשהו בתוכה" לואי צחקק, אך נייל התקשה להבין.
"מישהו" הארי תיקן, "מישהי…".
"אתם לא…" זאיין השיכור צחקק בקול, "אתם שכרתם לו חשפנית?!".

#מנקודת מבטה של איימי:

"אז איימי" ליז אמרה בטון מוזר.
"אז… ליז" ניסיתי להתחכם.
"יש לנו הפתעה בשבילך" ג'סי הרימה את הגבות, ניסתה לגרום לי להבין את הרמז.
"באמת? מה זה?" פרי ענתה להם, התעניינה, ולאחר מכן 3 דפיקות בדלת. קמתי כדי לפתוח לאורחים המאחרים, שוטר?.
"את איימי נכון?" שאל.
"כן" נלחצתי, ידעתי שזה לא הולך לכיוון טוב.
"ובכן, יש לי מתנה בשבילך" הוא חייך חיוך זדוני, צעדתי3 צעדים ענקיים לאחור.
"מה המתנה?" הבטתי בליז וג'סי, שתיהן חייכו והעמידו פנים שהם לא יודעות במה מדובר. השוטר היה נאה במיוחד- לא אהבתי את העובדה הזו.