איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק כ"ה: בדרך למסיבה עוצרים בפקק

#מנקודת מבטה של ג'סי:

חכינו לאיימי בפאב ששכחנו כבר את שמו, זאיין המליץ עליו. איימי אמורה להגיע בכל רגע, זו הולכת להיות מסיבת-הרווקות הכי טובה שאי-פעם הייתה. הבלונים תלויים, השמלות המגוהצות משוטטות מעל עבר, הפיצות הגיעו לא מזמן וההתרגשות רק גוברת מרגע לרגע.
"איפה את?" ליז צעקה בטלפון, "אנחנו מחכות לך פה. טוב, ביי" היא ניתקה.
"מה היא אמרה?" שאלתי, מותחת קו על דברים שיש לנו כבר. הסתכלתי על השעה, שמונה בערב הגיע.
"היא עוד מעט פה" ליז אמרה, "איפה כל האנשים?".
"הזמנתי אותם, הם אמורים לבוא כל רגע. והזמנתי שתייה-חריפה ואוכל ו…".
"שתייה חריפה? מי את חושבת שהיא?" ליז נבהלה, סידרה את הקערות על השולחן. לפתע דפיקות בדלת, "אני אפתח" אמרתי, מקווה שאלו כל חברי-הילדות של איימי ולא איימי- היא לא יכולה להגיע למקום ריק לגמרי.

#מנקודת מבטה של איימי:

נתקעתי בפקק בלימוזינה, היה לי זמן להחליף לשמלה שתמיד רציתי והכנתי למסיבת-הרווקות. היה די צפוי שליז וג'סי יכינו הכל ואפילו לא יישאלו אותי כלום, הרי הן מכירות אותי הכי טוב. מחר ה-14 בפברואר, יום האהבה, ואני מתחתנת- כמה שאני מפחדת מזה.
מאיזה ריב שיהרוס הכל, מהילדים שלנו שאולי יצטרכו לעבור גירושין, מהכול… זה לא כאילו היה לי ניסיון קודם בנישואין אך אני יודעת שזו עבודה קשה שלא נגמרת.
"אני נועלת את החלון פה, אוקיי? צריכה להתלבש" אמרתי לנהג וסגרתי את החלון המפריד בין החלק האחורי של הלימוזינה לחלקה הקדמי, לבשתי את השמלה היפה שלי וסוגרת דברים אחרונים למחר, יום החתונה שלי. יום החתונה שלי, זה מטורף להגיד את זה! אני אפילו עדיין לא קלטתי כמה השתנתי וכמה חיי התהפכו מאז ש… מאז שפגשתי את נייל. הטלפון שלי צלצל, הודעה מנייל.
"בלי חשפנים, כן?" הוא אמר, והוסיף קריצה.

#מנקודת מבטו של נייל:

"בתנאי שגם אתה לא תתפתה" קיבלתי תשובה להודעה שלי. יופי, אף אחד לא מקבל חשפנית היום. בכל יום אחר הייתי אומר כן אך מאז איימי אני לא יכול, אני לא רוצה. אף אחת לא תוכל לתת לי את מה שהיא נותנת לי- כוח, אהבה, שלמות…
אני פשוט לא מאמין, כמעט בן 20 ומתחתן, אימא תהיה מאושרת- שלחתי להוריי הודעות עם התאריך.
"קיבלנו כבר הזמנות נייל, אני יודעת" אימי כתבה לי.
"יופי" אמרתי לה, וחייכתי. ההזמנות לחתונה שלי, שהארי וליאם התעקשו להכין.