אחות של מפורסם = חברה של מפורסם 1D פרק 5

~נקודת מבט ג׳ולין~

שקעתי בעניים של לואי הם פשוט הפנטו אותי.
״את רוצה לצאת?״ שאל אותי והנהנתי, יצאנו מהמים.
התיישבתי על הכיסא נוח והשתזפתי מעט, מסתכלת באייפון ורואה שקיבלתי הודעה מאמה.
׳ ג׳ולי אני צריכה לדבר איתך זה ממש חשוב תתקשרי כשאת יכולה ׳.
די פחדתי שקרה משהו רע, אחרי הכל, בדרך כלל זאת שאין לה זמן לדבר זאת אמה, לא אני.
אני לרוב זאת שלחוצה והיא זאת שמספיקה לדבר איתי שלוש דקות.
וזה…טוב זה קורה רק כשיש לי משהו ממש לא טוב לספר לה.
״לואי אני יוצאת להליכה על החוף אני עוד מעט אחזור״ אמרתי, נושקת לו נשיקה חטופה על השפתיים המלוחות ממי הים. לקחתי את האייפון ואחרי שהתרחקתי מכולם נכנסתי לשיחות אחרונות והתקשרתי לאמה.
״היי אמה מה קרה?״ אמרתי לה ״טוב אני צריכה שתרגעי יש לי משהו לא מאוד קל לספר לך…״ אמרה בקול מרגיע ״אוקי." מלמלתי. ״ג׳ולי… אראלה מתה…״ אמרה בקול נטרלי.
ובאותו רגע נשברתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל פשוט פרצתי בבכי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בממילא לפני שלושה חודשים אחותו של סבי ז״ל מת ועוד לא הספקתי להתגבר על זה וכבר משהי אחרת שמאוד קרובה אליי מתה ״ג׳ולי תרגעי זה דרך החיים היא נמצאת עכשיו במקום יותר טוב.״ אמרה לי אמה ״א..אני יו…יודעת פשוט קשה לי לחיות עם העובדה שאני ל..לא יכולה לראות אותה יותר…״ אמרתי בעודי בוכה, לא הייתי בטוחה שהיא תמות. לא כל כך מהר רק בעוד שבוע הייתה אמורה להיות חגיגות השישים שלה.
ידעתי שיש לה גידול סרטני בריאות ומצבה לא טוב אבל היו תקופות קצרות שהיא כן הרגישה טוב ואפילו אכלה למרות שהיא פחדה ידעתי שהיא פחדה פחד להקיא עוד פעם היא לא הייתה אנורקסית היא פשוט בתקופה האחרונה הקיבה שלה הייתה רגישה.
״א…אני הולכת ל…לדבר עם לונה…״ אמרתי לה מיבבת ״כן חמודה אני חושבת שהיא תעזור לך, ביי.״ נפרדה ממני לשלום ״ביי אמה״ מלמלתי לטלפון שאחיזתו הייתה רופפת בידי,
עשיתי תא דרכי חזרה לכולם, מגבירה את צעדי עד ריצה בעוד הרוח מקררת את גופי, רגלי מעיפות מאחויר את החול החם והדמעות המלוחות זולגות על עיניי.
רצתי לכיוונה של לונה. אפילו ם בקושי ראיתי יכולתי יכולה לראות את לונה במטושטש על החול יושבת ליד שאר הבנים ״לו…לונה״ יבבתי היא ראתה אותי וישר פני כולם היו פנויים אליי בדאגה ״ג׳ולי מה קרה?״ שאלה בעודה קמה ומחבקת אותי ״היא, היא מתה״ עניתי לה ״מי מתה?״ ״אראלה מתה״ אמרתי בעוד הבכי מתגבר מרגע לרגע והגוף מעכל את מה שהרגע אמרתי ״את רוצה לחזור הביתה?״ שאלה ״כ..כן״ עניתי ״בואי״ אמרה וכולנו הלכנו אל כיוון המכונית, בעוד לונה מחבקת אותי מצד אחד ולואי מהשני. הגענו הביתה נכנסתי למקלחת זריזה, יצאתי התלבשתי בבגדי ספורט קצרים לקחתי כפפות יצאת לחצר והכתי את שק האיגרוף, עשרים דקות בהן שמעתי שירים. עשרים דקות בהן התנתקתי מהמציאות ורק הוצאתי את תסכולי על שק האיגרוף שעף באוויר מהעוצמה.
״לונה״ קראתי לה לבסוף. ידעתי שהיא נמצאת כמה צעדים מאחוריי היא, תמיד הייתה ליידי בזמן הנכון במקום הנכון וברגע הנכון. יש דברים שבהם היא מכירה אותי יותר טוב מעצמי ״כן ג׳ול?״ שאלה ״אני יוצאת לריצה אני צריכה את זה לשחרר אנרגיה את רוצה להצטרף?״ שאלתי "ברור!" אמרה בלי לחשוב אפילו, נכנסת לבית ומתלבשת בבגדים מתאימים.
יצאנו מביתנו לריצה של חצי שעה ורצנו כד שהרגשנו שאנו עוד שנייה נופלות ואז עברנו להליכה מהירה שתינו שמענו שירים בזמן הזה זה היה די צפוי בהתחשב בעובדה שזה מה שעוזר לנו תמיד לא לקרוסת להתמוטט ולוותר מוזיקה בזכותה אני לונה וכנראה עוד הרבה אנשים עדיין חיים ועומדים על הרגליים היא כמו סם רק סם טוב שלא פוגע להפך מעצים אותך ועוזר לך במשברים (חוץ משירים עצובים כן?- הערת הכותבת) כשהגנו שתינו נכנסנו להתקלח (לא בייחד אני התקלחתי ראשונה היא חיכתה לי מחוץ למקלחת ובזמן הזה דיברנו ואז היא התקלחה והמשכנו לדבר שיחת חול-הערת הכותבת). ״את רוצה לדבר על זה?״ שאלה הנהנתי לחיוב, התיישבנו על המיטה והתחלנו לדבר ״ידעתי שהיא לא הרגישה טוב אבל ראיתי שבחודשים האחרונים מצבה השתפר וחשבתי שהיא תצליח להתגבר על זה אבל היא כבר הייתה מוכנה לזה היא וויתרה בערך חודשיים מראש גם עם היא לא אמרה ראו אליה שהיא וויתרה היא פשוט וויתרה!״ אמרתי מתחילה לבכות נזכרת ברגעים האחרונים שלי איתה בבית החולים שהייתה בו ולונה חיבקה אותי ונחמה אותי.
״תחשבי על זה שהיא נמצאת עכשיו במקום יותר טוב והיא כבר לא סובלת יותר,היא מאושרת עכשיו, ואני מאמינה שכל מה שהיא רוצה זה שאת תהיי שמחה ולא שתבכי בגללה."
אמרה את המילים שהספקתי לשמוע היום לפחות כבר שמונה פעמים מהבנים, לונה ואמה ״אני יודעת אבל הידיעה שלא אוכל לראות אותה יותר הורגת אותי מבפנים.״ אמרתי ״אני יודעת…." אמרה מחזקת את החיבוק שתמיד עוזר לי.
״בואי נילך לאכול״ אמרה והלכנו לכיון המטבח בעודנו עדיין מחבקות אחת את השנייה ״תודה לוני טונס״ אמרתי כשישבנו ״אני תמיד נמצאת פה לידך, ג׳ולי וגם עם אני היה רחוקה אני תמיד היה איתך כאן בלב, ידבר איתך וידאג לך שהיה לך רק טוב בלב״ אמרה חייכתי אליה ״את יודעת שזה נכון גם לגביך אני תמיד היה איתך גם איתך וגם בלב״ עניתי וחיבקנו אחת את השנייה ״אני יודעת״ ענתה ״אוי איזה קיטשיות״ אמר נייל ״אנחנו יודעות״ ענינו ביחד ״טוב באו נאכל אני רעב״ אמר נייל והתחלנו לאכול ״את יכולה לישון איתי הלילה?״ שאלתי היא הנהנה ״מצטערת לואי תישן הלילה עם זאין״ אמרתי לו הוא וזאין הסתכלו אחד על השני בעצב, אני ולונה נישקנו אותם נשיקה קצרה שהם כמובן העמיקו וגרמו לה להמשך יותר זמן ממה שהייתה צריכה להיות. ״ביי אהובי״ אמרתי לבסוף מתנתקת את שפתיי מלואי ומלטפת את פניו שהיו עם זיפים קטנים.
״ביי אהובתי״ הוא אמר, "לילה טוב, ואל תשכחי שאם את צריכה אותי אני תמיד חדר לי." הוא לחש לי, מנשק שוב את שפתיי בקלילות.
הבטתי בלונה, שישבה על רגליו של זאין על הספה בעוד הוא מסבך את רגליהם אחת בשנייה ונושק ללחייה הימנית.
היא עצמה את עיניה ופתחה אותן שוב לאחר כמה שניות.
היא חייכה אלי, "לילה טוב." היא נשקה לשפתיו של זאין ועלתה איתי למעלה.
"לילה טוב שון." היא נכנסה לחדרו של שון אשר שכב על המיטה ושיחק בטמפל-רן.
הוא הנהן, שקוע במשחק.
אך היא התקרבה אליו, נושק ללחיו ולמצחו, יוצאת מהחדר והולכת לכיוון חדרי.
אך אני המשכתי להביט בשון אשר האייפון נפל מידו על המיטה, הוא נגע בלחיו וחייך.
"אממ, יש לה חבר אתה יודע.." לחשתי והוא הנהן בעצב, משכתי בכתפיי, מחבקת אותו והולכת לחדרי.
"לילה טוב.." אמרתי ללונה, "לילה טוב ג'ולי." היא אמרה.
נכנסתי למיטה, עוצמת את עיניי ושוקעת בשינה עמוקה.

~מנקודת המבט של לונה~
קרני האור האחדות שנכנסו דרך התריס העירו אותי, הבטתי בג'ולי אשר ישנה.
יצאתי מהמיטה, מביטה במראה, מסתכלת על עצמי, מוזר שלמרות שהתעוררתי הרגע אני ניראת טוב.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, פתחתי את הדלת בשקט וירדתי למטבח.
רואה שם את כל הבנים אוכלים ומדברים, "בוקר טוב…" מלמלתי לעברם ונשקתי ללחיו של שון אשר לגם מן הקפה שלו.
"תגידי את יכולה להכין לנו ארוחה נורמלית? -פשוט אני לא מת לאכול מלפפון לארוחת הבוקר.." אמר הארי, מרים מלפפון שלם ומביט בו.
צחקקתי בעוד אני לוקחת את כל ה'סלט' שהם הוציאו וחותכת את הירוקת, שמה הכל בקערה ומטבלת.
הוצאתי שתי ביצים לכל אחד והכנתי חביטות.
"אה ולוני אל תשכחי את ה-…" התחיל שון, "אני לא שכחתי שון." אמרתי בחיוך.
"אמרתי כבר שאני חולה עליך?!" הוא צעק, "שקט ג'ולי ישנה!" אמרתי נחרצות.
הוא צחק ונשק לראשי, מוציא מיץ תפוזים ומוזג לכוס.
"לא אומרים לי בוקר טוב?" שאל קול מאחורי, הסתובבתי, זאין היה צמוד אלי, מצחי נגע במצחו ואפינו היו צמודים.
הבטתי בו, שפתיו מוצאות את שפתיי, "בוקר טוב.." לחשתי לו, בעוד הוא ממשיך למשוך את הנשיקה.
ידיו נחו על מותניי, לא נותנות לי ללכת.
"עד עכשיו זה היה רק בוקר. עכשיו הוא טוב." הוא לחש לי.
צחקקתי, מסתובבת שוב לחביתה שעל המחבת.
"בבקשה." אמרתי, שמה לכל אחד בצלחת חביתה וסלט.
"מתי ג'ולי קמה?" שאל לואי, משכתי בכתפיי. "אני רוצה לתת לה לישון, לאבד מישהי כל כך קרובה… זה לא קל." מלמלתי.