אז ככה זה קרה פרק 2
נק. מבט לילי
הגעתי לבית הספר ראיתי את שר וצעדתי אליה
" את לא מבינה מה קראתי היום בבוקר." אמרתי לשר.
"נו מה כבר קראת?" שאלה
" את יודעת מי עובר או עוברים יותר נכון לנוי יורק?" שאלתי ראיתי את גבותיה של שר מורמות בתגובה והמשכתי "למען הקלטת אלבום ואולי למען השם במקום לשיר כל היום קצת ללמוד?"
" לא לא די לא נכון את עובדת עלי???" בגלל הצעקה של שר כולם מסתכלים עלינו.
"האחים גונס? וואן די? אד שירן???" שאלה בהתרגשות
"אוקי אוקי תרגעי. האחים גונס התפרקו ממזמן… אבל כן אלו וואן דירקשן אל תתלהבי יותר מידי. הם יהיו פה רק ללמוד וישר ילכו עם המנהל שלהם" עניתי ברוגע אולי כדי להרגיע את שר שעוד שנייה מתחרפנת. אני חושבת שנית ומגיעה למסקנה שאולי לא הייתי צריכה לספר לה.
"אומייגאד אני חייבת לספר לאלה ולברוק" אמרה בזמן שהאסמס כבר נשלח.
…..
נק. מבט ברוק
אני ואלה הגענו לבית הספר וקיבלתי אסמאס מאמא שלי רק לא הספקתי לקרוא אותו כי איזה אידיוט נתקע בי.
"אווו אידיוט" צעקתי ממש לא כדאי לאנשים לעצבן אותי וממש לא בבוקר.
"סליחה" גמגם והלך. שמעתי קולות צחוק הסתובבתי וראיתי חמישה בנים ובת צוחקים ברגע שהסתובבתי אליהם הם הפסיקו, 'פחדנים' אמרתי בתוכי בזמן שהצלצול לשיעור הראשון מתנגן.
נק. מבט אלה
מסכן הילד שברוק צעקה עליו. הוא די גימגם הייתי אומרת שהוא מוזר טיפה.
ראיתי את לילי ואת שר אז די עזבתי את ברוק, שהיא תטפל בילד שתנגש בה.
איך שהגעתי לילי היה צילצול אז אני ושר הלכנו לכיתה.
אני ושר באותה כיתה ולילי וברוק בכיתה אחרת.
"אלה את לא מבינה מה יש לי לספר לך" אמרה שר עוד לפני התיישבה.
"מה יש לך לספר לי, זה על בנים?" שאלתי קיוויתי שזה לא יהיה על בנים כמו שברוק אמרה.
"ברור שכן, רק זה על בנים חתיכים ושווים בטירוף" שר אמרה כמובן מאליו.
"כן? על מי?" שאלתי.
"על וואן דירקשן"
"פאק! אומייגאד! לא נכון! וואד די יואו הם כאלו מושלמים יש לי הכל שלהם" אמרתי בציניות מוגזמת.
"אוי נו אלה די לעצבן תחשבי כמה שווה זה שהם באים ללמוד כאן, אולי אפילו ידברו איתך והעיניינים יתחממו" אמרה במבט תחמני.
"אל תדאגי העיניינים לא יתחממו… רגע מה? מה זה הם באים ללמוד כאן?!" שאלתי
"כןןן את קולטת?! נלמד עם אחד מהבנים של וואן די או אפילו כמה"
"את מודעת לזה שהם לא ממש מעניינים אותי, כן?"
"שר ואלה תפסיקו לדבר מייד!" המורה מוניקה נזפה בנו.
"למה? אני דווקא אוהב לשמוע מעריצות מדברות עלינו" הסתובבנו לדלת למשמע הקול וראינו נער עם שיער חום ועינים חומות ולידו נער בלונדיני.
"זה ליאם פיין ונייל הורן" שר לוחשת לי בהתרגשות.
" ואותי לא מעניין מה אתה אוהב לשמוע שבו מייד" נוזפת בהם מוניקה.
"אנחנו לא מעריצות" אמרתי אל המתנשא.
נק.מבט ברוק
בחרתי להתעלם מחבורה הזאת וללכת עם אלה אבל ראיתי שהיא כבר הולכת עם שר לכיתה. לילי ואני נכנסנו לכיתה שלנו והתיישבנו במקומות. כשרייצל המורה שלנו נכנסה עמדנו ואחריה נכנסו עוד שני תלמידים האחד עם תלתלים ועיניים ירוקות והשני עם שיעור חום חלק ועיניים כחולות ירוקות.
" תכירו אלו הם התלמידים החדשים המצטרפים לכיתה." אמרה "אתם מוזמנים להציג את עצמכם" פנתה אליהם.
"היי, אני לואי טומלינסון"
" כן, אממ אני הארי סטיילס"
מיד נשמעו לחשושים בכיתה. הם היו נראים לי ממש מוכרים.
" טוב הארי שב מאחורי ברוק ולילי, ברוק הרימי את ידך כדי שיוכלו לזהות אותך" רייצ'ל אמרה והרמתי את ידי הנער המתולתל בא והתיישב מאחורי ואת השני המורה הושיבה בשולחן שלידינו.
כשהשיעור נגמר אני ולילי יצאנו לחדר אוכל והתיישבנו ליד אחד השולחנות. פתחתי את התיק כדי להוציא את בקבוק המים שלי נדהמתי כשגיליתי שמשהו חסר…
תגובות (0)