אולי זאת אהבה? (1D) פרק 1..:)

"give a little time for me' to burn this out' we play hide and seek to turn this round' all l wanna know is the taste that your lip-" התחלתי לשיר בחדרי, פורטת על הגיטרה שלי…
ואז הוא נכנס…
"זה אמור להיות החדר שלי.. או שהתבלבלתי במעונות.." הוא אמר, מחזיר אותי למציאות אחרי שבהיתי בו..
עיניים כחולות מושלמות, שיער בלונדיני עם שורשים חומים, עור לבן וחלק…
מושלם..
"כנראה.. אתה חדש??" שאלתי מתרוממת מהמיטה, מחייכת אליו חיוך קלוש…
"כן, הגעתי היום.. נייל.. את??" הוא שאל והושיט ידו ללחיצה..
"שחף…" השבתי, מחייכת אליו ולוחצת את ידו..
ברגע שידי נגעה בידו הרגשתי את זה..
זרמים עברו בי, מכים ומחשמלים כל איבר בגופי, אך ההרגשה כה חמימה, משכרת חושים ממש..
"שם מיוחד.. את לא מפה נכון??" הוא שאל מחייך, חיוך מושלם שחשף גשר..
"ישראל במקור.. אני כאן ללמוד מוזיקה…" אמרתי וחייכתי אליו..
"מצחיק, כי אני גם באתי ללמוד מוזיקה.." הוא אמר וחייך, סומק עדין מכסה את לחיו..
"אז כנראה שאנחנו לומדים ביחד.." אמרתי וחייכתי שוב אליו..
"כנראה.." הוא אמר..
"אממ אתה מנגן על משהו??" שאלתי אותו, ורק אז שמתי לב לתנוחה המוזרה שהוא עמד בה, מחזיק לפחות חמישה תיקים שנראו ממש, אבל ממש כבדים..
"תשב, אל תרגיש לא בנוח.." הוספתי מיד, מחייכת אליו ומסמנת לו לשבת לידי על המיטה…
"תודה.." הוא חייך.. ומיד הוסיף "גיטרה.."
"נחמד…" חייכתי אליו, מתרוממת ממקומי וניגשת אל המטבחון הקטן שבחדר המעונות הצפוף שלי..
"אתה רוצה משהו לשתות??" הרמתי מעט את קולי כדי שישמע אותי..
"מים.." הוא השיב ולאחר דקה חזרתי עם שתי כוסות מלאות במים..
אני לא יודעת כמה זמן דיברנו, אבל כשהסתכלת בשעון, הוא הורה על השעה 21:00…
"וואו כבר מאוחר.." הוא אמר מסתכל באייפון בעל הכיסוי הירוק שבצבץ מכיסו האחורי..
"כן.. קצת.. אתה מתחיל מחר שיעורים??" שאלתי אותו בזמן שהוא קם מהמיטה..
התרוממתי אחריו, לוקחת את תיק הגיטרה שלו, מכניסה את הגיטרה שלפני שעה או שתיים ניגנו בה דואט, יחד עם הגיטרה שלי..
"כן.. אז נתראה מחר??" הוא שאל מושיט את ידו לקחת את התיק מידי..
"כן, אבל קודם אני מלווה אותך.. אין מצב שאני יתן לך ללכת לאיבוד פה בלילה.." אמרתי וקרצתי, מחייכת אליו..
צחוקו התגלגל, בחיים לא שמעתי צחוק כל כך יפה..
"אני ישמח…" הוא חייך שוב, פותח את הדלת ויוצא, אני אחריו..
הלכנו במסדרונות המפותלים אל המעונות של הבנים..
"חדר 381 נכון??" חייכתי אליו והוא הנהן.. אותו מספר חדר כמו שלי, רק במעונות של הבנים..
ליוויתי אותו לחדרו, למזלי החבר הכי טוב שלי, וגם אחי החורג, הארי, נמצא חדר ליד, כך שידעתי בדיוק איך להגיע לשם..
גם אני וגם הארי שרים..
ההורים שלנו מאז ומתמיד היו החברים הכי טובים, אבא שלי גידל אותי בעזרתה של אן, אימא של הארי..
אימא שלי מתה בלידה..
אן באמת כמו אימא שלי, וג'מה היא כמו אחותי..
לפני חמש שנים, ההורים שלנו התחתנו, אחרי שהם היו ביחד בערך 4 שנים..
הארי ואני תמד היינו ביחד..
גם כשהציקו לי בבית הספר, הוא הגן עליי..
בהתחלה חשבו שאנחנו זוג, אבל עם הזמן הבינו שאנחנו כמו אחים..
"שחף!!" הארי יצא מחדרו, אור מחבקת אותו..
אור היא החברה הכי טובה שלי..
היא ורום תמיד היו איתי, לאורך כל הדרך..
אני שידכתי אותה ואת הארי, לפני שנתיים בערך..
"היי שמן.." אמרתי וחיבקתי אותו, שוחכת שנייל נמצא לידי..
"היי נסיכה!!!" אור קראה קופצת עליי בחיבוק…
"נסיכה.." קראתי אחריה ונשארנו לחיבוק ארוך..
"אככממ ומי הבחור??" היא שאלה מתנתקת מהחיבוק..
"נייל.." הוא הושיט ידו אליה ללחיצה וחייך..
"אני הארי, אח של שחף, וזאת אור.." הארי הציג את עצמו לוחץ לנייל את היד ומחייך חיוך גומות משגע.
"זה אח שלך?? אתם לא כל כך דומים.. טוב אולי קצת, בשיער.." נייל אמר וחייך..
"הוא אחי החורג, בנוסף לחבר הכי טוב שלי.." אמרתי מחייכת לנייל והארי ואור ברקע עשו מין אווווו כזה…
"אתה חדש??" הארי שאל אותו..
"כן.. גם אתם במקור מישראל??" נייל שאל וחייכתי אליו..
"כן.. נולדתי פה, ועברתי לישראל בגיל 3, ושם אני ושחף הכרנו, והפכנו לחברים הכי טובים ואז ההורים שלנו התחתנו.." הארי אמר וחייך..
"נולדתי בישראל, אבל אני גרה פה כבר חמש שנים.." אור חייכה אליו..
"טוב אני חושבת שאני ילך לחפש את רום ואז לישון.. אני די בטוחה שהיא עדיין עם זאיין בחדר אומנות.." אמרתי וחייכתי אליהם..
"כן.. תדפקי לפני שאת נכנסת.." הארי אמר וקרץ..
ניערתי מראשי את המחשבה המטרידה על אחת החברות הכי טובות שלי והמורה שלי לספרות אנגלית, ולאומנות בשעות הפנאי..
למרות שהוא צעיר יותר משאר המורים, ונאה הרבה יותר בהחלט, הוא עדיין מורה..
אני די בטוחה שהרומן שלו ושל רום אסור..
"אוויי האזה מגעיל!!!" אור צעקה והרביצה לו בצחוק, והוא נישק אותה בתגובה..
חיבקתי אותם ואז את נייל..
פרפרים עברו בבטני כשידיו אחזו במותני..
הצריבה הכה עזה ומתפרצת, אך חמימה ומלטפת שוב גלשה בי..
"נתראה מחר במוזיקה.." הוא לחש לאוזני…
ריח גופו המשכר ולחישותיו העדינות על צווארי גרמו לי לעצום את עיניי, ולראות כוכבים..
ניצוצות חשמליים עברו בתוך תוכי..
אני לא יודעת להסביר את ההרגשה הזאת..
אולי זאת,
אהבה?