אהוב ליבי…פרק 3 (סיפור על וואן דיירקשן!!!!!)

"אוקיי" התחלתי לומר. "כשהייתי בת חמש אמא שלי נטשה אותי אחרי שאבי ניפטר ממחלה קשה ונשלחתי לבית יתומים, בבית היתומים גידלו אותי ומימנו לי בית ספר קטן שהיה בסביבה, אף פעם לא התחברתי שם לאף אחת, חוץ מלשתי בנות שהיו איתי בחדר, אמנדה ולירון..הן היו החברות הכי טובות שלי. ולפני חודש בערך….זרקו אותי מבית היתומים כי רבתי שם עם מישהי" אמרתי בעצב כשנזכרתי בסטפנני הכלבה הזאת!!
"העיפווו?? מה כבר עשית לה?" שאל ליאם.
"אממ..שרפתי לה את השיער..?" אמרתי מהר וגירדתי בעורפי.
"אוו גאדד, ואני עוד חשבתי שאת תמימה" אמר נייל והתאפק לא לצחוק.
"היי זה לא היה כלכך נורא כמו שאתם חושבים, עדיין נשאר לה כרה" אמרתי והתאפקתי גם אני לא לצחוק.
כולם התחילו לצחוק.
"רגע, אבל איך הגעת למדרכה אתמול?"שאל זאיין כשהרצין.
"אוקיי,אז כמו שאמרתי לכם, העיפו אותי ואת זאתי שרבתי איתה מבית היתומים לפני חודש. בגלל שלא נשאר לי כסף הייתי צריכה להסתובב ברחוב בעוד שסטפני-זאת שרבתי איתה , מצאה לעצמה דירה ובצפר חדש.." אמרתי בעצב.
הבנים הסתכלו אחד על השני בעצב ואז ישר חיבקו אותי.
צחקתי קצת אך דמעה אחדה נפלה מעייני הירוקה.
זאיין ראה את הדמעה ומיד מחה אותה מעיניי. "היי,את איתנו עכשיו והכל בסדר, נכון בנים?" אמר לי ואז שאל את הבנים שצעקו "כן" בהתלהבות יתר ושוב חיבקו אותי.
התנתקתי מהבנים.
"ואיך אתם הכרתם?"שאלתי אותם.
"אנחנו,אנחנו להקה" אמר הארי כאילו זה ברור מאליו.
"באמת?תשירו לי משהו" אמרתי בהתלהבות.
הם שרו לי את השיר "WHAT MAKES YOU BEAUTIFUL".
"וווואווו" אמרתי כשגמרו לשיר. "אנשים חייבים לשמוע את זה,אתם שרים מדהים" התלהבתי.
"אנשים שומעים.." אמר זאיין בחיוך.
"אני מתכוונת אנשים בכל הארץ,בכל העולם" אמרתי.
לואי צחק "הם שומעים" אמר.
"רגע אתם מפורסמים או משהו כזה..?" שאלתי.
"אממ..כן" אמרו לי כולם ביחד.
צחקתי "כמו וואן דיירקשן וכאלה?" שאלתי, אני לא באמת יודעת מי אלו וואן דיירקשן, אני רק יודעת שהם מפורסמים מאווווד ושכל העולם שומע אותם. כול הבצפר הקודם שלי מעריץ אותם!!! גם אמנדה ולירון. הן תמיד היו מתחננות להשמיע לי שיר שלהם אבל אף פעם לא הסכמתי.. חיחי
הבנים הסתכלו אחד על השני במבט מבולבל.
"את לא באמת מכירה את וואן דיירקשן , נכון?" שאל ליאם.
"אממ.. לא,רק שמעתי עליהם, למה?"שאלתי.
"סתם.." ענה לואי במבט תחמני.
הם כולם הסתכלו אחד על השני שוב ופשוט לא התאפקו, הם נשפכו מצחוק!!!
"ממ..מה? מה כבר אמרתי?" שאלתי לא מבינה.
זאיין תפס בפניי בעודו צוחק עדיין.
"מותק, אנחנו וואן דיירקשן" אמר ועזב את פרצופי.
"רגע מה?אתם וואן דיירקשן?"שאלתי בשוק…
כולם הנהנו.
"אתם הלהקה שכל העולם מעריץ????" שאלתי.
"אכן" ענה הארי.
"אז..אני צריכה לבקש חתימה?"שאלתי בחיוך.
נייל צחק, "רק אם את רוצה.." אמר ועכשיו אני צחקתי.
"בת כמה את ג'סיקה?"שאל זאיין.
"17" עניתי.
"17??? יש לך מחר בצפר!!" אמר הארי בלחץ מזוייף שגרם לכולנו לבכות מרוב צחוק.
"אין לי כסף לבצפר,שכחת?"אמרתי לו.
"מה הבעיה ? אנחנו נממן לך?"אמר זאיין.
"לא! ממש לא, עשיתם מספיק בשבילי" אמרתי.
הוויכוח נמשך שעות:
"אנחנו נממן"
"אתם לא"
"אנחנו כן"
אתם לא"
אנחנו כן"
אתם לא"
אנחנו כן"
"אתם לא"
"אנחנו לא"
"אתם כן"
"חההה ניצחנווו!" אמרו.
"לא דיי אין מצב,אתם לא תשלמו עליי לבצפר חדש! זה יקר מידיי" אמרתי.
"אנחנו עשירים,זה כלום בשבילנו!!" אמר זאיין.
"אבל אני לא רוצה" אמרתי.
"יש לי רעיון, בואי נעשה התערבות,אם אני מנצח אותך,אנחנו משלמים לך על בצפר חדש שיש פה באיזור ואת עושה כל מה שאני אומר לך במשך שבוע, ואם את מנצחת..אממ..אנחנו המשרתים שלך למשך חודש" הציע זאיין.
"אוקיי, על מה מתערבים?"שאלתי.
"אממ…טניס?"שאל.
"אוקיי" אמרתי. אני מומחית בטניס, שיחקתי עד גיל חמש בטניס והתאמנתי גם בבית הספר הקודם שלי, אין לו סיכוי נגדי!
"אוקיי בואי," אמר והוביל אותי אל החצר האחורית.
"אווומייגדד" אמרתי כשראיתי את מגרש הטניס הענקי שבחצר האחורית.
"חחח כן, אז מתחילים?"שאל והגיש לי מחבט טניס.