אהבת חיי- וואן שוט רום וזאיין

אוקיי אז ממשיכים בספיישל תרגומים, מזכירה לכולכם שכל הוואן שוטים של היום הם עצובים..
אז לא לכעוס עליי כ הכול מתורגם..
בוואן שוט הזה יש כמה שירים לשמוע, אז אני סימנת פה ואני יתן למטה את הקישורים..:)
מקווה שתאהבו..

"זאין תעביר לי את המסקרה" רום מלמלה בזמן שהיא מתארגנת.

אני מסתכל עליה, מהופנט, שיערה השטני, מסולסל קלות. היא לבושה בשמלה שחורה צמודה לגוף המדהים שלה. והשפתיים שלה בצבע ורדרד..

אני מתקדם אליה ומחבק אותה מאחור "את יודעת, את לא צריכה שום איפור".

היא מסתובבת, חיוך פרוס על שפתייה "זאין אנחנו ביחד שנתיים, ואתה לוקח אותי לארוחה מפוארת, אני רק רוצה להיראות טוב."

אם היא הייתה רואה את מה שאני רואה כל יום, כל בוקר שאני מתעורר לצידה, היא הייתה מבינה כמה יפיפייה היא.

חייכתי והרמתי ידיים בהתגוננות "אני רק מציין עובדות."

באתי ללכת אבל היא תופסת לי את היד ומחייכת.

כשהיא מסתכלת עליי, כל גופי מתחמם ונשמתי נעתקת, ואני לא יכול שלא לתהות אם אי פעם אתרגל ליופי המדהים שלה- עורה החלק הבהיר, שערה השטני המבריק, פניה המושלמות וגופה הרזה והחטוב.

"למה את חייבת להיות כזאת מושלמת?" אני לוחש ומלטף לה את הפנים בעדינות.

היא מצחקקת ולוחשת בחזרה "מצחיק, זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך."

אני רוכן קדימה כדי לנשק אותה, והיא מצמצמת את המרחק שבין שפתינו, עד שכבר לא נשאר מרחק והשפתיים שלי פוגשות את השפתיים המלאות והורודות של רום.

אני דוחף אותה על ערימת הכריות ומכסה את גופה בגופי, ושנינו מתמזגים יחד.

אני עובר לנשק אותה בצוואר, משאיר סימנים קטנים בכל האזור, אני שומע אותה נאנחת.

"זאין…"

"מממ…?" אני ממלמל תוך כדי נשיקה שעכשיו חזרה לשפתיים הרכות שלה.

"זאין…" היא לוחשת וגורמת לי להסתכל בעיניים הכחולות הממכרות שלה.

"הזמנת מקום לעוד חצי שעה, אנחנו צריכים לצאת ! " ועם זה היא מסובבת אותי ומשאירה נשיקה חפוזה על שפתיי.

אני נאנח וקם גם כן.

"לקחת את הפלאפון שלי?.." היא שואלת ומרימה את התיק הקטן שלה.

"כן." אני לוחש ושנינו מתקדמים לעבר המכונית, בידיים שלובות.

אני מתחיל לנסוע ורום מניחה את ראשה על כתפיי.

"אני אוהב אותך, את יודעת את זה?" אני מנשק את ראשה ומחזיר את מבטי אל הכביש במהירות.

היא צוחקת "זה טוב מאוד, בכל זאת אנחנו שנתיים ביחד, אם היית אומר לי שאתה מחבב אותי הייתי מתחילה לדאוג."

"אני מחבב אותך" אני אומר בציניות ומנסה להבליע צחקוק.

אבל היא מסתכלת עליי ברצינות ואומרת "אני מחבבת אותך גם."

"מה?…"

היא פורצת בצחוק שתי שניות לאחר מכן "חחח היית צריך לראות את הפנים שלך."

"חהחה מצחיק מאוד, עכשיו תגידי 'זאין הוא הבחור הכי מדהים בעולם ואני אוהבת אותו מאוד'. אני מסתכל עליה עם חיוך ערמומי.

"לא ! אין סיכו…" ולפני שהיא מסיימת את המשפט אני מתקיף אותה עם דגדוגים.

"חחח ..זאין…חחחחחחח…תפסיקקק" היא מנסה לשלוט על הצחקוקים שלה, ולסלק לי את היד.

"לא, עד שלא תגידי את זה" אני ממשיך לדגדג אותה ואפילו חזק יותר.

היא מתקפלת מצחוק "אוקיי….חחח אוקי ! " אני מסלק את ידי והיא מדברת שוב "זאין הוא הבחור הכי מדהים בעולם ואני אוהבת אותו מאוווווווודדד" היא מחייכת "מרוצה?".

"מאווווווווודד" אני לוחש לה באוזן, מחקה אותה כמו ממקודם.

"הגענו" אני יוצא מהמכונית ופותח לרום את הדלת, כמו ג'נטלמן אמיתי.

היא מחייכת, ואני מושיט לה את ידי ומשלב את אצבעותיה באצבעותיי.

אנחנו צועדים ביחד אל תוך המסעדה, אני מסתכל על המארחת "שולחן על שם מאליק, זוג."

"רק שנייה" המארחת ממלמלת ולא מורידה את עיניה מהדף.

רום פונה אליי "אני כבר חוזרת, אני הולכת לשירותים".

אני מהנהן ומנשק אותה נשיקה עדינה לפני שהיא הולכת.

"כן?" המארחת מרימה את עינייה אליי, היא מחייכת חיוך שאני לא מצליח להבין, אבל יש לי כמה רעיונות…

"בוא אני אוביל אותך לשולחן" מובילה אותי לשולחן שנמצא כמה מטרים מהדלפק קבלה, היא באה ללכת אבל היא מתכופפת לגובה שלי, ובכוונה מראה לי את המחשוף שלה, אני מסית את המבט, אני ממש לא מעוניין בה, יש לי חברה שאני אוהב בכל ליבי ואני ממש לא הולך להרוס את זה.

"אם אתה רוצה להתקשר אליי מתישהו" היא מוציאה חתיכת דף ודוחפת אותה אל כיס המכנס שלי.

"יש לי חברה" אני אומר מבלי להראות שום רגש, ומנסה לגרום לה לעזוב כמה שיותר מהר. אני לא מנסה להיראות
גס רוח אבל הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה שרום תבוא ותראה את זה..

היא מתכופפת ולוחשת לי באוזן "היא לא חייבת לדעת."

"אחםם" אני שומע ניקוי גרון מהצד ואני רואה את רום, לא כל כך שמחה.

המארחת מגלגלת עיניים והולכת לדרכה.

"מה זה היה?" רום שואלת עם גבה מורמת, מיותר לציין שהיא מקנאת.

"שום דבר" אני אומר בכנות אך כשאני רואה שהתשובה הזאת לא מספקת אותה, אני מוסיף ואומר במתיקות "רק מארחת חושבת שיש לה סיכוי עם גבר שהלב שלו כבר תפוס."

השפתיים שלה מכווצות ואני רואה שהיא מתלבטת אם להאמין לי.

אני מתקרב אליה ומסתכל לה בעיניים עם מבט רציני וכנה "רום, באמת, שום דבר לא קרה."

אחרי כמה שניות היא מהנהנת והחיוך חוזר לה לפנים.

אני מושך אותה אליי, מנשק אותה נשיקה ארוכה ועוצרת נשימה. ולמרות שאנחנו יושבים במסעדה וקהל של אנשים סביבנו, אני מרגיש ששום דבר אחר לא קיים. כאילו העולם כולו התכווץ והצטמצם לנקודה הזאת.

"יש לי הרגשה שהיום הזה הולך להיות נהדר" היא לוחשת לי באוזן בפיתוי וקורצת לי.

אני מרים גבה ומחייך חיוך דבילי, מבין למה היא מתכוונת, והאמת? אני די מאושר מהרעיון ;)

אני מרים את כוס היין שלי וטופח בקלות בכוס היין של רום "לחיי……..לחיינו ולחיים מלאים אהבה" רום משלימה אותי עם חיוך.

"לחיים" אני שותה קצת מהיין ומשאיר את המבט שלי עליה.

רום מסתכלת עליי עם מבט חם ואוהב בחזרה, עינייה פתאום נדלקות כמו שני מנורות "היי, זאין תקשיב" היא מצווה, ואני מקשיב למוסיקה ברקע שמאוד מוכרת… "זה השיר שלנו" היא אומרת בחיוך.

אני קם על הרגליים ומושיט לה את הידיים "בואי לרקוד", היא מנידה בראשה "זאין..שב, אף אחד לא רוקד פה…".
אני אפילו לא מסתכל מסביב, לא אכפת לי.

"חוץ מזה אתה שונא לרקוד." היא מוסיפה עם גבה מורמת.

אני מושך כתפיים ולוחש לה "בשבילך אני אעשה הכול.."

רום מחייכת ותופסת לי את הידיים, אני מוביל את שנינו אל רחבת הריקודים. היא מניחה את הידיים שלה על כתפיי בעוד שהידיים שלי נחות על המותן שלה, מושכות אותה קרוב אליי.

רום מניחה את ראשה על כתפיי בעוד שאני מלטף לה את הלחי ומזמזם לה את המילים באוזן.

You're the one I wanna chase

You're the one I wanna hold

I won't let another minute go to waste

I want you and your beautiful soul…

כשהשיר מסתיים אני מסתכל בעינייה "אני אוהב אותך רום, אין לך מושג עד כמה."

היא מחייכת במתיקות "אני אוהבת אותך גם."

אני מניח את אצבעותיי מתחת לסנטרה של רום, מרים את פניה עד אשר שפתיה נוגעות בשלי. היא מנשקת אותי בהתלהבות ובתשוקה כזאת שאני מתרחק ושואל אותה בפנים רציניות "אולי כדאי שנלך מיד הביתה?"

היא מצחקקת ונושכת שפתיים "אני אלך לשלם ונצא…" היא באה ללכת אבל אני עוצר אותה. "היי, מה אני תמיד אומר?" אני שואל אותה עם פנים חצי רציניות, חצי משועשעות.

היא נאנחת וצוחקת "זאין, אתה תמיד משלם, תן לי לפחות פעם.."
אני לא נותן לה להשלים את המשפט ושואל שוב "מה אני תמיד אומר?.."

"אל תנסי לשלם את החשבון, כי אני לעולם לא אתן לך…" רום דקלמה אותי מושלם עם חיוך קטן.

"עכשיו" הושטתי לה את המפתחות של המכונית "תלכי להביא את המכונית ואני אטפל בכול".

היא נישקה אותי נשיקה מהירה ויצאה החוצה.

אני ממהר לקבלה ומושיט את הכסף למארחת ממקודם. אני בא ללכת אבל היא עוצרת אותי "אנחנו צריכים את מספר הפלאפון שלך."

"מה? למה?" אני מרים גבה, אף פעם מסעדה לא בקשה ממני מספר פלאפון בחיים.

"זה נוהל שיגרתי" היא ממלמלת. אני לא מתעכב לחשוב ובוחר באפשרות הקלה, אני רושם את המספר על הדף וממהר לצאת, יודע שרום מחכה לי בחוץ.

אני מחפש את המכונית במגרש חנייה, אבל אני לא רואה כלום בגלל החושך ומזג האוויר. אני ממשיך לחפש באפלה עד שלבסוף אני שומע צפירה קרובה. אני מסתכל הצידה ורואה את רום מחייכת "אתה תישאר שם עוד הרבה זמן? חשבתי שאתה ממהר הביתה" היא מוסיפה קריצה בסוף.

אני מחייך בחזרה ונכנס למכונית, אני מתניע אותה והמכונית קמה לתחייה ומתקדמת לכיוון הבית. רום מדליקה את הרדיו במהלך הנסיעה והקול של אשר מהדהד ברחבי המכונית.

http://www.youtube.com/watch?v=e8neDjQoBMQ
(שימו על ווליום חלש, וכשהשיר נגמר תשימו אותו עוד הפעם ! אבל תשימווו :)

שנינו מתחילים לשיר את המילים, נהנים ומחויכים, הכול מרגיש מושלם, יותר מידי מושלם…

צלצול הפלאפון שלי מעיר אותי ממחשבותיי, אני לא יודע למה אבל פתאום עוברת בי צמרמורת קרה ומכהה חושים, אני לא מסוגל לדבר או אפילו לזוז.

"בייב את יכולה לענות?" אני לבסוף אומר, בקול חלש.

אלכס מרימה את הפלאפון עם חיוך פרוש על פניה "הלו?" אני שומע קול של אישה בצד השני. "ליזה? סורי, אני לא מכירה משהי בשם הזה, זה כנראה טעות במספר.."

אני שומע את הקול השני עונה בחזרה, וכשזה קורה, החיוך של אלכס נעלם במהירות "איך השגת את המספר הזה?!" היא מרימה את הקול שלה, ואני לא מבין למה היא עצבנית פתאום, לפני שתי שניות הכול היה בסדר….

"זאין?.." היא שואלת את מי שבצד השני של השיחה, והבעה מבולבלת עולה על פניה.

אני מסתכל עליה, הבעה מבולבלת גם על פניי "הכול בסדר?".

היא שומטת את הפלאפון מידיה שנפל על רצפת המכונית והתפרק, אבל לי לא אכפת, המבט שלי נשאר עדיין על רום.

"רום?.." אני שואל שוב, עכשיו אני מתחיל לדאוג.

אבל היא לא עונה, במקום היא מסתכלת עליי המומה "איך יכולת לעשות לי את זה?".

"מה?…" אני שואל מבולבל "לעשות לך מה?".

"לתת את מספר הפלאפון שלך לבחורה הזאת המסעדה!!" היא צעקה, דמעה נופלת לה על הפנים.

"מה? על מה את מדברת?…" אני מגביר את קולי, אבל שותק כשאני נזכר. פאק! זאת הייתה היא?! "אז אתה אפילו לא מכחיש?" היא לוחשת והכאב ניכר על פניה.

אני מסתכל אל תוך עינייה הדומעות "רום, אני נשבע שום דבר לא קרה או קורה בינינו, היא אמרה שזה נוהל שיגרתי אז נתתי לה את הפלאפון, אני נשבע ! "

פאק! למה הייתי דפוק ונתתי לה את המספר!

"אני לא מאמינה לך.." היא ממלמלת, מנסה להשתלט על הנשימות שלה.

"רום את חייבת להאמין, את באמת חושבת שאני הייתי עושה לך את זה?! אחרי שנתיים ביחד!" אני מרים קצת את הקול, אבל רק בשביל לעצור אותה מלחשוב דברים כאלה. אני אוהב אותה! ולעולם לא הייתי אפילו חושב לבגוד בה.

אני מסתכל עליה, היא נראת רגועה יותר. היא מאמינה לי…נכון?

היא יושבת בשקט כמה דקות, מכונסת בעצמה, חושבת…

"רום?.." אני מושיט את ידי ומשלב אותה עם היד שלה.
אבל היא לא שמה לב, במקום היא פותחת את עינייה, בהבנה פתאומית.
"כשהלכתי לשירותים, ראיתי אותה שמה לך משהו בכיס. מה זה היה?"

"זה.. המספר פלאפון שלה.." הודאתי מבויש.

היא פתחה את העיניים בכעס ועצב ותלשה לי את היד משלה.

היא באה לדבר אבל אני קוטע אותה לפני שהיא מספיקה "רום, היא דחפה לי אותו לכיס! אני שכחתי מזה עד לעכשיו, אני אפילו לא מכיר אותה ואני לא הייתי עושה לך את זה, את מכירה אותי!" אני מוריד את העיניים שלי מהדרך בשביל להסתכל לה בעיניים.

היא דומעת, בדיוק כמוני…הרגליים שלה משוכות אל החזה שלה והיא לא רוצה להסתכל לי בעיניים.

"רום, את כועסת בגלל כלום! ….אני נשבע!" אני אומר. מתוסכל שהיא לא מאמינה לי, שאני לא יכול להראות לה
את האמת. "את מאמינה לי נכון?" אני שואל מניח את היד שלי על הגב שלה.

"תעצור את המכונית" היא אומרת בפתאומיות, עדיין לא מסתכלת לי בעיניים.

"רום בבקשה, אל תעשי את זה, אני אוהב אותך" הדמעות ממשיכות לזרום.

"תעצור את המכונית!" היא צועקת, אבל אני מתנגד "לא! אין סיכוי שאני אתן לך להסתובב כאן, לבד בחושך!" אני צועק בחזרה.

"זאין! תעצור את המכונית עכשיו!!"

אני עושה כמו שהיא מבקשת ועוצר את המכונית על איזה גשר מעל הנהר, אני שונא לריב איתה, כשאני רואה אותה עצובה, נשבר לי הלב, אני אוהב אותה כל כך.

"אני אומר את האמת ואני אוכיח לך את זה!" אני מוציא את הפלאפון ומתקשר אל המארחת, קוראים לה ליזה כנראה.

"הלו?" אני שומע וישר שם את הפלאפון על מיקרופון. "תגידי את האמת!" אני אומר, אפילו לא טורח להתחיל שיחה מקדימה.

"איזה אמת?" היא אומרת, נשמעת חסרת התעניינות.

"את האמת! איך השגת את המספר טלפון הזה? איך יש לי את המספר שלך בכיס? את הכול!" אני אומר, חסר סבלנות.

ליזה מתחילה לדבר, השעמום ניכר בקולה, אפילו לא אכפת לה שהיא מתעסקת בחיים של אנשים. רום יושבת בשקט, מאזינה לכול מילה שנשמעת.

כשליזה מסיימת לדבר אני מנתק ומסתכל על רום "רואה? רום אני לעולם לא הייתי בוגד בך, אני אוהב אותך."

היא מנשקת אותי, נשיקה מלאת אהבה והתנצלות, היא מחייכת חיוך קטן לפני שהיא מדברת "אני אוהבת אותך גם, ואני מצטערת כל כך, הייתי צריכה לסמוך…." אבל היא לא מספיקה לסיים את המשפט… כל מה שאני רואה לפני החושך זה אורות בוהקים של מכונית מאחורי הגב של רום, ואני מרגיש את המכונית נופלת…

רעשים של זרימת מים מעירים אותי, אני פותח את העיניים והדבר הראשון שאני מרגיש זה את הכאבים, ראש, ידיים, רגליים, בטן, כאבים בכל הגוף.

אני מסתכל מסביב ואני רואה את המים מציפים את המכונית שלנו, והם ממשיכים לעלות. אני מסתכל מחוץ למכונית ודבר היחידי שאני רואה מבעד לזכוכית זה מים, הרבה מים… אנחנו בתוך הנהר.

"רום?.." אני ממלמל ונאנח מכאבים כשאני משחרר את החגורה. אני משחרר את החגורה של רום ומנער קלות שתתעורר, אבל היא לא עונה..

אני מסתכל מסביב ואני רואה שהמים כבר כמעט מכסים את כל המכונית. אין לי זמן לחשוב, אני תופס חפץ חד ושובר את החלון, דבר שמאוד קשה עם הלחץ של המים מחוץ למכונית.

כשהחלון סוף סוף נשבר, המכונית מתמלאת בקצב כפול כשהמים מבחוץ זורמים אל תוך המכונית וגורמים לה להתמלא מהר יותר.

אני מצמיד אליי את הגוף החסר הכרה של רום, לוקח נשימה עמוקה, וממהר לצאת מהמכונית לפני שכול המכונית תתמלא ונטבע פה.

אני עוצר את הנשימה ותומך בגוף של רום כשאני שוחה למעלה בשביל אוויר, זה מרגיש כמו שעות… אני מרגיש את עצמי עומד לאבד את ההכרה, אבל אני נאבק להיות חזק יותר, בשביל רום…

אני סוף סוף מגיע אל מעל פני המים, אני משתעל את המים שנכנסו לי לריאות ואוויר נקי זורם לי בקנה הנשימה. אני שואף את האוויר, נאחז בכול טיפת אוויר שאני יכול. כאילו זה הפעם האחרונה שאני אנשום אותו.

אני מצליח להגיע אל היבשה ולחלץ את שנינו מהמים. הכאבים עדיין מורגשים…ומאוד, אבל כל מה שאני חושב עכשיו זה להוציא אותנו מכאן.

"רום?" אני משתעל ומניח אותה בזהירות על האדמה.

אני בודק את הדופק שלה, וכשאני לא מרגיש דופק אני מתחיל להילחץ "רום! תתעוררי!!!!! שמישהו יעזור לי!!!!!!" אני צועק, אבל יודע שאין טעם, הכול שקט, נטוש, אין אפילו אדם אחד בסביבה.

דמעות של לחץ ופאניקה מתחילות לזרום על פניי. אני מתחיל לעשות לה החייאה כמו שהיא לימדה אותי.

"1..2…3..4…" אני ממלמל כשאני לוחץ לה על החזה ומיד אחרי, דוחף פחמן דו חמצני אל תוך פיה.

"רום! תתעוררי!!!!!! אני לא הולך לאבד אותך!!!" אני צועק ומגביר את הקצב של הפעולות. "רום! תישארי איתי!!".

אחרי 20 דקות של ניסיונות להחיות אותה, אני כבר מבין שזה נגמר….. אבל אני בכול זאת ממשיך לנסות, אני מסרב להאמין שהיא מתה, רק עוד קצת… היא תתעורר!

"בבקשה רום, תישארי…" אני לוחש, בוכה ומלטף את הפנים הקרות שלה. "אני מצטער על הכול, רק תישארי…בשבילי.. בבקשה.." הקול שלי נשבר ואני בוכה חזק יותר.

העיניים שלי כבר מתחילות לכאוב מכול הדמעות אבל לא אכפת לי, לא אכפת לי מהעיניים, מהידיים מהרגליים או מהגוף הכואב, כי הדבר שהכי כואב לי עכשיו הוא הלב.

תשמעו את השיר המדהים הזה, על ווליום חלש, ותתחילו את השיר מ 0:25.
http://www.youtube.com/watch?v=8c81fXTZ-74

זה היה היום הכי נוראי בחיים שלי, רום.

לקחתי אותך על הידיים כל הדרך, עד שמצאתי בית חולים. הם בדקו אותך עם המכשירים שלהם ושם הם קבעו את המוות שלך רשמית…

הם טענו שלא הייתי יכול לעשות שום דבר, כבר איבדתי אותך בתאונה, כשהמכונית התנגשה בנו.. סירבתי להאמין שאת כבר לא איתי, לא רציתי לעזוב את הגוף החסר חיים שלך, הכול עבר כמו חלום, אבל הזמן הראה לי את האמת, את המציאות..

לא עבר יום מאז התאונה שאני לא חולם עליך, חושב עליך, מתחרט על כל כך הרבה דברים, קם בבכי באמצע הלילות..
כל מה שאני רוצה עכשיו, זה רק להיות איתך, להרגיש את האהבה שלך פעם נוספת.

ניסיתי לחיות בלעדיך, אבל אני פשוט לא יכול, הדמעות ממשיכות לזרום על פניי כל רגע שאני נזכר בך, האהבה שלי אליך לעולם לא נעלמה. היום אני אשן לתמיד… אני אראה את הפנים היפות שלך שוב, היום זה רק אני ואת.

אני נמצא עכשיו על הגשר מעל הנהר.. המקום בו איבדתי אותך, אבל עכשיו זה לא פרידה זה מפגש מחודש. צמרמורות עוברות לאורך כל גופי.

זיכרונות של הזמן שלנו ביחד עוברים במוחי כמו פלאשבקים. אני מתקדם אל הקצה ומסתכל על הגובה הרב, אבל זה לא מרתיע או מפחיד אותי, מאז שאיבדתי אותך אבדתי כל תחושה אנושית, ועכשיו הדבר היחידי שאני מרגיש הוא את הלב שלי מלא געגועים אליך, מלא אהבה אליך, דמעות זורמות על פניי.

עכשיו בפעם הראשונה אני מרגיש בנאדם שלם.

אני לוקח עוד צעד לעבר התהום, וכשאני מרגיש את עצמי נופל, הדבר היחידי שאני חושב עליו זה את.

עכשיו שנינו נישן בשלווה.