אהבה צעירה -פרק 4- פרק ארוך (וואן דיירקשן)

כעבור מספר שעות נחתנו על אדמת ישראל. ארץ המולדת. לקחנו את המזוודות ויצאנו מהמטוס. תמיד נדהמתי מישראל. כל פעם מחדש. 
נשמתי לרווחה מהאוויר הישראלי. תפסנו מונית לתל אביב. (אני לא מכירה כלכך את תל אביב אז אני לא יודעת איזה בתי מלון יש..-הערת הכותבת❤) הלכנו לקבלה לקחת מפתחות לחדרים, וכמובן אני עם לירון. (לא שיש לי בעיה.) 
– 
ישר עליתי לחדר ועשיתי שיחת סקייפ עם הארי. 
״הארייי!״ קראתי.  
״סטייסי! אני כבר מתגעגע!״
״גם אניי. אתה לא מבין כמה..״ 
״אז.. מה חדש?״ שאל.
״לפני חצי שעה בערך נחתנו בישראל ואנחנו בבית מלון בעיר תל אביב. אנחנו בבית מלון עד שניתמקם וניקנה בית קרקע. נורא התגעגעתי לפה..״ 
דיברנו עוד קצת וכיביתי את השיחה. התקשרתי להיילי ודיברנו על אותו הנושא. 
נכנסתי לאמבטיה חמה, לבשתי גופיה לבנה ושורט ורוד זוהר. 
–
נשכבתי על המיטה שלי ושל לירון כאשר המחשב הנייד שלי על ברכי. נכנסתי לטוויטר וצייצתי. ׳כבר מתגעגעת לבריטניה.. כל עוד אני פה, אנצל כל דקה!xX׳ 

*כעבור חצי שנה* 
לפני כמה חודשים קנינו בית קרקע בעיר הגדולה. אני והארי לא כלכך שומרים על קשר.. אין לו זמן בזמן האחרון. :-/
״עאעאעא! יוצא לבעלים שליי אלבום חדש!״ צרחה לירון מהחדר שליד. היא מעריצה די שרופה של להקה בשם ׳וואן דיפקשן׳ או משהו כזה.. היא טוענת שהם הבעלים שלה. היא רוצה להכיר לי אותם אבל אני יותר מידי מתמקדת באוניברסיטה. 
״יו דונט נו-או או!״ צרחה.
אויש.. עצבים.
– 
״אז בהיסטוריה עמודים 67 עד 68.״ הודיעה המורה עינב לפני הצילצול המרעיש שמודיע על סוף יום לימודים. סגרתי את הספרים והכנסי אותם לתיק. יצאתי מהכיתה והלכתי לכיוון הכיתה של לירון. חיכיתי שהיא תתקפל ותצא מהכיתה. 
–
״ילדים! אוכל!" קראה אמא. ירדתי יחד עם לירון במדרגות והתיישבנו בשולחן האוכל. אמא הגישה לנו וואפל בלגי עם גלידה ומייפל מעל. 
״ייאממ.." מלמלתי. 
–
ללירון יש בת מיצווה. המתנה היא טיסה ללונדון ואני איתה כדי לשמור אליה. 
״המזוודות מוכנות??״ שאלתי את לירון. היא הינהנה. 
–
״טיסה ללונדון מספר 1432 לשער מספר 3.״ שמעתי ברמקולים. עברנו את הבדיקות וכל ההכנות ועלינו למטוס. 
–
״לירוני, תתעוררי.״ הערתי אותה.  
יצאנו מהמטוס ולקחנו את המזוודות ותפסנו מונית לכיוון בית המלון. 
–
״שלום. אפשר בבקשה מפתח לחדר מספר 154?״ שאלתי את הפקידה באנגלית כמובן. היא נתנה לי את המפתח ועלינו לקומה השנייה שבמעלית. 
הגענו לחדר שלנו וסידרנו את הבגדים והאביזרים במקום. 
–
יצאתי מהאמבטיה החמה והמפנקת ולבשתי טרנינג וגרביים חמימות וניכנסתי אל תוך הפוך הרך. נרדמתי מהר. 
–
״סטייייסי!! קומיי!״ צרחה לירון בהיתרגשות בזמן שקופצת על המיטה. 
״היום ההופעה של הבעלים שלי ואני חייבת להגיע לשם בבוקר!״ הוסיפה. 
קמתי בלית ברירה ולבשתי חצאית מיני שחורה גבוהה אבל לא כלכך קצרה, גופיה לבנה ועליה חולצה מכופתרת לבנה שקופה ורחבה, נעלי עקב שחורות גבוהות עם קריסטלים על העקב ותיק צד שחור עם רצועת שרשרת. תכשיטים, בושם וכמה דברים הכרחים בתיק. 
לירון לבשה חולצה של הלהקה, נעליים, צמידים, כובע, שרשראות ועגילים שלהם עם טייץ בריטניה. שלט ענק ומגולגל בידה ותיק של הלהקה. לא בחנתי את התמונות כי.. זה לא כלכך עניין אותי. 
ירדנו ותפסנו מונית לכיוון האולם. 
–
״וואו.״ מלמלתי בתדהמה מגודל האולם. יש פה לפחות 60,000 כיסאות. למזלנו, יותר למזל לירון, השגנו כרטיסים בשורות הראשונות באמצע. ישבנו בכיסאות ופיתאום ניגש אלינו איש מבוגר, שמן ולא מטופח בכלל עם מדי מאבטח. קפצתי למגעו החמים שבידו. 
״דיירקשניות?״ שאל. אני הנדתי ולירון הינהנה בחדות. 
״אז מה את עושה פה עם את לא מעריצה?״ שאל אותי בסקרנות. 
״אני פה עם אחותי לירון.״ חייכתי. 
״שתדעי לך, גם אני לא סובל אותם. להקה מטופשת.״ הגביר את קולו. 
הוא קם מהכיסא וכולם כולל אותי הסתכלו עליו. 
״יודעים מה?? אני מתפטר!״ אמר והוריד את החליפה.  
אוקי. זה היה מוזר. מאוד מוזר. 
אחרי חצי שעה של המתנה להופעה שבעות כמה שעות, אחד מהלהקה הציץ על הקהל מהבמה וכל המעריצות צרחו וכאלה שבכו. הוא נופף עם היד וחזר למאחורי הקלעים. המעריצות צעקו את שמו. ׳הארי׳. אופפ. אני מתגעגעת להארי. להארי שלי. 
–
בעוד מספר דקות ההופעה מתחילה. על המסך הגדול במסתיר את הבמה היה קטע קצר שהם במסיבה. אני הייתי רק שקועה בטוויטר, אינסטגרם ופייסבוק. 
״ערב טוב לונדוון!״ נשמע מהרמקולים. הצרחות באולם גברו. הם התחילו לשיר. יש להם קול מושלם אם אפשר לציין. אחד הקולות נשמע לי מאוד מוכר.. קול קצת צרוד וחמים. אוף, שוב מזכיר לי את הארי. 
–
אחרי שעתיים בערך ההופעה הסתיימה. הלכתי עם לירון לעבר השומר. נדחסנו בין המעריצות ולירון הרתה לשומר את הכרטיס. הוא העביר אותה והיא נכנסה נרגשת. 

נקודת מבט של לירון:
פול העביר אותי ונכנסתי בהיתרגשות. הלכתי לעבר מקום הצילומים והבנים היו שם. כמעט וצרחתי. הצתלמתי איתם וחיבקתי אותם. אחרי כמה דקות יצאתי לעבר סטייסי.