אהבה נשברת- פרק שמיני

היי חברים!!!
נעדרתי לשבוע בערך כי הייתי באילת. חום אימים היה שם. אז הנה פרק כדי לפצות. התגובות שיש לי מעלות לי חיוך על הפנים כל פעם שאני רואה אותם אבל זה קצת. אני יודעת שאני כותבת מתחילה אבל אני רוצה קצת יותר מתגובה אחת או שתי תגובות על פרק. אז בבקשה, אם אתם אוהבים את הסיפור הזה תביאו קוראים וקוראות שיקראו אותו ויגיבו.
אוהבת :)
תהנו :)
**
"ג'יימי, קומי כבר", קול אמר לי.
התעוררתי לקול מוכר שהתברר כאחי, בן.
"למה אתה צועק?", שאלתי באנחת כאב.
"אני לא", בן אמר, "את מחוקה מהתחת ויש לך חמרמורת רצינית".
"מתפוצץ לי המוח", יללתי, "יש לך כדור ומים בשבילי?"
"כן", בן אמר והושיט לי כדור אדוויל וכוס מים.
לקחתי את הכדור ובלעתי אותו עם המים.
"עכשיו קומי ותעזרי לי לסדר את הבית לפני שאימא מגיעה אחרת הלך עלינו", בן אמר.
"טוב, אני קמה", השבתי וקמתי באנחה מהמיטה שלי.
"יאללה, עצלנית אחת", בן זירז אותי.
"טוב, שנייה. אני לוקחת את המשקפיים שלי", אמרתי בעצבים וגלגלתי אליו עיניים.
בן שונא שאני עושה לו את זה.
"אל תגלגלי לי עיניים", בן אמר והסתובב לכיוון הדלת, "יורדים".
"לך תזדיין", אמרתי בלחש, הרכבתי את המשקפיים שלי והתקדמתי אחריו במדרגות.
הבית היה הפוך לגמרי.
היו כוסות שתייה בכל מקום, חטיפים חצי לעוסים על הרצפה, ציורים של זיינים קטנים, והמון בלגן.
איך אנחנו אמורים לנקות את כל זה לפני שאני אצטרך ללכת לבית ספר?
"טוב יש הרבה עבודה", בן אמר, "אבל אנחנו נצליח לעשות את זה. לכי תתחילי עם הדברים הקלים כמו לאסוף את הכוסות לשקית זבל".
"אוקיי", אמרתי, "בוא נעשה את זה, כלבה".
**
אחרי שעה וחצי של ניקיונות, הבית נראה מבריק.
אני ובן שרועים על הספה בעייפות ועוד כמה דקות אני צריכה ללכת להתארגן לבית ספר.
"כל הכבוד, ג'יים", בן אמר לי.
"תודה", השבתי, "כל הכבוד גם לך בנצי".
בן הזעיף פנים לנוכח השימוש שלי בכינוי שנתתי לו כשהייתי קטנה והוא לא אהב אותו.
"טוב, אני עולה למעלה להתארגן", אמרתי, "ביי בנצי".
בן זרק עליי כרית אבל זה לא פגע בי אז צחקתי לו מול הפרצוף ורצתי במדרגות לעבר החדר שלי.
כשהגעתי ראיתי את הארגז הארור אז פשוט פרקתי אותו וסידרתי את הבגדים בארון.
הוצאתי לי ג'ינס בויפרנד משוחרר, חולצה ארוכה פשוטה, סוודר כחול וצמרירי, מגפי דר מרטינס שלי וכובע כחול עם אוזניים.
התלבשתי מהר, נעלתי נעליים, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
לקחתי את המשקפיים שלי, תיק בית ספר והפלאפון וירדתי למטה.
כשנכנסתי למטבח, בן עמד שם והציע לי דונאט, "רעבה?" .
"לא", עניתי ובתזמון מושלם הבטן שלי השמיעה קול גדול.
"בהחלט לא רעבה", בן צחק עליי.
"מצחיק מאוד", אמרתי בלעג וחטפתי את הדונאט שהיה בידו של בן.
"היי, התכוונתי לאכול את זה", בן אמר במחאה.
"עכשיו כבר לא", אמרתי בחיוך מתגרה ונגסתי בדונאט.
זה היה טעים.
בן הפסיד לגמרי.
הכנתי לי תה עם חלב לדרך, בקבוק מים ותפוח להמשך היום.
ארוחת צהריים אני אקח כבר בקפטריה.
"ביי", אמרתי לבן, "אני הולכת לבית ספר".
"תהני, והיום אימא חוזרת", בן השיב לי.
"יש", אמרתי בהתלהבות.
לקחתי את הדברים שלי, נעלתי את הדלת והתחלתי ללכת לכיוון בית הספר.
הייתי כל כך מרוכזת בשתיית התה שלי ובהאזנה לשירים שלי עד שלא שמעתי קול שקורא לי וטפיחה על כתפי.
הסתובבתי בבהלה וירקתי את התה שהיה בפי.
האיש שלידי צחק כמו מטורף.
"הארי?", שאלתי בנשימה קטועה, "מה אתה עושה פה? הבהלת אותי לגמרי".
הארי ניגב דמעות מהעיניים, "היית צריכה לראות את עצמך".
"זה לא מצחיק", התלוננתי, "אתה באמת הפחדת אותי, זאת אחת הסיבות שאני לא אוהבת לראות סרטי אימה. לא רוצה להשפיל את עצמי".
"זה משהו חדש, גברת קרטיס, בואי נמשיך ללכת שלא נאחר", הארי אמר וסימן בראשו קדימה.
התחלתי ללכת והארי התהלך לידי.
"גם אתה הולך לבית ספר הא?", שאלתי את הארי.
שיט. שאלה לא טובה. שכל שכמותך, ברור שהוא הולך לבית הספר כמוך.
"לא, האמת שאני סתם עוקב אחרייך ומתכנן לרצוח אותך בדרך", הארי ענה לי בשעשוע.
"אל תצחק עליי, אני לא טיפוס של בוקר ובמיוחד אחרי המסיבה שהייתה אתמול", אמרתי.
"המסיבה הייתה פיצוץ", הארי אמר לי בהתלהבות, "את ואסטריד נתתן הופעה טובה ביותר".
"תודה", השבתי והסמקתי.
"את חמודה כשאת מסמיקה", הארי אמר לי והסתכל קדימה.
פאק.
אני חייבת להפסיק.
"תקשיבי", הארי אמר לי.
"כן?", השבתי לו.
"את היום פנויה אחרי בית הספר?", הארי שאל אותי, "כי אני רוצה שנלמד ביחד למבחן בפסיכולוגיה. אני ממש צריך את העזרה שלך".
"כן, אין בעיה", אמרתי מיד.
"יופי, תודה", הארי הודה לי ובלי שהרגשתי כבר הגענו לבית הספר.
"נתראה אחר כך", הארי אמר לי והתקדם לכיוון החברים שלו, שביניהם, הייתה פלישיה שהסתכלה עליי במבט רצחני.
התקדמתי לעבר הכיתה שלי וראיתי את החבורה שלי.
"היי חבר'ה", אמרתי בחיוך.
"היי", כולם החזירו לי.
"אני מחוקה", ג'ו יללה.
"גם אני", ליילה הסכימה איתה.
"נקווה שיעבור היום הזה", אמרתי בתקווה.
**
להפתעתי הרבה, היום הזה עבר מהר למרות שהייתי עייפה מאוד.
הגיעה השעה שתיים ואני מתקדמת לכיוון החנייה עם ג'ו וליילה.
"תיזהרי עם הארי", ליילה אומרת לי.
"אני אסתדר, תודה לייל", אני אומרת לליילה בחיוך.
"אוהבות אותך", ג'ו אומרת לי והן פונות לעבר היציאה.
"גם אני", אני קוראת ומסתובבת לפנים של הארי.
"אלוהים, הארי!", אני קוראת, "זאת כבר פעם שנייה היום שאתה מבהיל אותי. פעם שלישית, אני רוצה גלידה בטעם וניל עוגיות עם סוכריות".
"אני אזכור את זה", הארי עונה לי בחיוך, "בואי נלך".
ושנינו נכנסנו לאוטו.