אהבה ללא גבולות… פרק 1!!

אני אמה אני בת 16 וחצי
אני לומדת בבית הספר
התיכוני שבעיר מגוריי
לונדון, לונדון זו עיר מדהימה!!
עברתי לגור בלונדון כשהייתי בת 11 ,
כשהגעתי כאן מישראל,
הייתי בטוחה שאצליח להשתלב ולהיות משולבת בחברה כמו בישראל,
אך טעית זו הייתה בשבילי הלם הייתי חוזרת הביתה מבית הספר ובוכה לאבא שלי שעות, בבית ספר היו מציקים לי,בעצם רק אחד הציק לי,וכל הכיתה היו
מציקים לי בגללו,
ואף אחד לא העז
להגיד לו כלום,
אני הייתי ילדה שקטה וממוצעת לא אהבתי איפור,
ובגדים מיוחדים,
הייתי באה עם טרניג גדול וכיסיתי את ראשי בו,
שיערי היה אסוף תמיד לפקעת, לא הרבתי לדבר,
בעצם לא דיברתי בכלל,
כלפי חוץ הייתי אדישה,
היו מדברים אליי וצורחים עליי ומציקים לי ואני נשארתי אדישה אבל כשהייתי לבדי בחדר שלי הייתי פורצת בבכי ומשחררת הכל!
עד שהכל השתנה,
פתאום בלי שום סיבה,
אז ככה..
"אמה, קומי את תאחרי לבית ספר," שמעתי את קולו של אבי צועק אליי מהקומה הראשונה,
קולו של אבי העיר אותי
משינה נטולת חלומות,
שוב קמתי למציאות כואבת להצקות של בני כתתי פקחתי את עיניי
ושמתי את הכרית על ראשי מנסה לתפוס עוד כמה דקות שינה מתוקות,
אך אבא עמד לידי וניער אותי מקורי השינה שדבקו בי קמתי בעצלנות,
אבא פתח את הוילון השמנת שבחדרי ונתן לקרני שמש חמימות של שעת בוקר מוקדמת להכנס לתוך חדרי ולסנוור את עיניי הכחולות,
"אבא, זאק כבר קם,"
שאלתי את אבא על אחי בן ה-18 וקמתי ממיטתי,
זאק היה גבוה וגדול ממני בשנה וחצי הוא היה בכיתה י"ב ואני ב- י'
הוא היה נער חתיך,
אחי זאק היה הבחור שכל בחורה רצתה אותו,
זאק היה שונה ממני הוא תמיד ניסה לעזור לי עד שפעם אחת הוא עשה לי פדיחה עם הכיתה שלי
ומאז שצרחתי עליו הוא לא ניסה יותר לעזור לי הוא רק מביט בי בעיניו
הכחולות והעצובות כששוב אני חוזרת הביתה,
ומסתגרת בחדרי בגלל בני כתתי שמציקים לי,
קמתי לשירותים שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים,
פתחתי את ארון שבחדרי ולקחתי משם קפוצ'ון גדול ומכנס ג'ינס נכנסתי להתקלח אחרי חצי שעה של מקלחת יצאתי כשהשיער הבלונדיני שלי אסוף לפקעת מבולגנת, ירדתי אל הקומה שם אבא כבר הכין לנו ארוחת בוקר לי ולזאק שכבר כמעט סיים לאכול,
"בוקר טוב אח גדול"
אמרתי בחיוך מעט ונשקתי ללחיו זאק הרים את ראשו אליי וחייך חיוך גדול,
"בוקר מצוין,אחות קטנה,"
חייכתי אליו והתיישבתי לאכול לידו,
"אני יוצא לעבודה,
יום טוב תהנו," אבא אמר ונשק ללחיי ונשק לראשו של זאק אבא יצא לעבודה,
"אמה כדי שנצא כבר לבית ספר אחרת נאחר," זאק והתרוממם מהכיסא ואני אחריו זרקתי את התיק עליי את האייפון בכיס ויצאנו עלינו על האוטו
וזאק התניע את האוטו,
תוך כמה דקות הגענו
לבית הספר,
באתי לצאת מהאוטו אך זאק נעל את הדלתות בשנייה שרציתי לצאת,
"מה זאק?! תפתח," שאלתי מופתעת מזאק,
"אמה,תבטיחי לי שאם מציקים לך את קוראת לי נמאס לי לראות אותך ככה כל יום מחדש, אני יפרק אותם אני מבטיח," הוא אמר בעצבים,
"זאק,אני יודעת שאתה דואג,אבל אל תתערב לי,
אני לא רוצה שום עזרה,
אני בסדר,יום טוב," אמרתי ונשקתי ללחיו של זאק ויצאתי מהאוטו כשזאק יצא ממנו גם, "ביי קטנה," הוא אמר ואני חייכתי נכנסתי למבנה של התיכון עליתי במדרגות ואז הוא הגיע האחד והיחיד,
הארי… הוא זה שמציק לי וגורר את הכיתה
אחריו להציק לי,
"היי קטנה," הארי אמר בזלזול מנסה לחקות את קולו של זאק,
הסתכלתי עליו ועיניי שלחו אליו גיצים,
אך הוא לא זז ונשאר במקומו מנסה לרמוס אותי עוד, המשכתי ללכת נכנסתי לכיתה הלכתי למקום שלי בסוף הכיתה!
התיישבתי והנחתי את ראשי על השולחן,
והנה הסיוט מתחיל…