אהבה. כן או לא? פרק (34) אחרון לעונה!!! קולולוש!!!! D:

תשמעו את זה ברקע: https://www.youtube.com/watch?v=fwccwVbAFMM
~כעבור זמן ממושך~
"אני יוצאת!” צעקתי להארי ויצאתי החוצה
"לאן?” הוא שאל אותי
"למישו”
"מי זה ה"מישו" הזה?” הוא הסתכל עלי במבט חושד
"אופפפ… נו… ידיד” העמדתי פנים
"מי זה הידיד הזה?” הוא שוב שאל חושד
"נו! זו נועה! מה אתה אמיתי?” צחקתי ודחפתי אותו ממני
"צריכה הסעה?” הוא צחק
"לא.. אני אלך ברגל.. אתה יודע, לא יזיק לי קצת כושר”
"יואו נכון! כי את ממש שמנה!” הוא צחק
"נכון! דביתי!” צחקקתי גמאני
"שיהיה לך ברור, אנורקסית שלי, את מתקשרת אלי שאת רוצה הביתה כי אינמצב שאת חוזרת ברגל!”
"למה?” שאלתי מתחכמת
"כי חוטפים פה חתולות! סתם לא… כי לא באלי שתלכי בחושך לבד”
"אופפ די כבר אבא!” נישקתי אותו נשיקה עדינה ויצאתי החוצה
"תחזרי מהר!” הוא נופף לי
"טוב אבא"! צעקתי לו והוא צחק
הלכתי לי לאיטי ברחובות לונדון.
הוצאתי אוזניות ושמעתי סתם שיר שהתנגן לי באייפון…
"את בדרך?” קיבלתי אסמס מנועה
"למה?” שלחתי לה
"כי ניילר לוקח אותי לננדוס.. אז סורי… אני לא אהיה בבית” היא שלחה לי
"לא נורא..” חייכתי חיוך דבילי ושלחתי לה בחזרה
"לא יזיק לי עוד קצת זמן עם הארי” שלחתי לה והחיוך הדבילי לא נמחק מפני
"אז אני לא אפריע לכם” היא שלחה לי וסיימנו את השיחה
אז שיניתי כיוון, לכיוון הבית… הלכתי לאיטי ברחובות הריקים והשקטים של לונדון
נשאר לי עוד כמה דקות בודדות של הליכה וניסיתי להאריך אותם. היה לי כיף ללכת ככה בחושך עם הרוח הקרירה שנשבה על פני.
עד שפתאום שמעתי רעש.. (נכון לא צריך לציין שנבהלתי..?)
שמעתי צעדים שהלכו והתקרבו אלי והתחלתי לרוץ… הצעדים רק התקרבו יותר ויותר…
אני רק זוכרת שמישו תפס אותי ונפלתי…