אהבה. כן או לא? פרק 33

נקודת מבט של אמנדה:
הגענו הביתה והארי הדליק מהר את הטלוויזיה
"פאק… קלטי מה הולך שם!” הוא הצביע על הטלווזיה וצחק
"אומיגאד…” מלמלתי
שמעתי מתוך הטלווזיה את הצרחות של טיילור, של הבנים ובמיוחד של המעריצות….
"את רואה? אמרתי לך שאני אסדר את זה!” הוא אמר לי
"ועכשיו לשאלה חשובה יותר” אמרתי והתעלמתי מהמשפט האחרון שהוא אמר
"מה?”
"מישו בכלל יודע שאנחנו ביחד?”
"אמממ לא בדיוק.. אני מעדיף לשמור את זה בסוד” הוא אמר ואני התעצבנתי
"מה?!” הייתי בטוחה שלא שמעתי טוב
"לא התכוונתי בגלל שאני מתבייש בך או משו בסגנון.. התכוונתי לזה שאני רוצה לשמור עליך
אני מפחד שיפגעו בך” הוא הסביר ואני נשמתי לרווחה
"אה.. אז מה אתה מתכוון לעשות?” שאלתי
"אני אמור לעשות משו?” הוא לא הבין
"כן!”
"אז.. אם ישאלו אם אנחנו ביחד נגיד שאנחנו רק ידידים מאוד טובים שחולקים ביחד: בית, ורוק..
חח לא סתם. פשוט נגיד שעם היינו ביחד ואנחנו רק ידידים” הוא אמר
"לא!” התנגדתי
"מה לא?” הוא התבלבל
"אני לא מוכנה לשקר ככה לכולם! אתה מתכוון לשקר ככה למעריצות שלך?”
"אמ.. אז בואי פשוט לא נגיד כלום”
"ואם ישאלו אותך?” המשכתי להקשות
"לבינתיים אינלנו עוד ראיון, וגם אם היה או יהיה הם ידברו איתי על טיילור… חוץ מזה שאני לא חייב לענות להם על כל השאלות”
ניסיתי לשוב על עוד שאלה מתקילה
"עוד משו?”
"לא” ויתרתי
שתקנו במשך כמה דקות עד שהחלטתי לעלות לחדר.
עליתי לחדר ונשכבתי על המיטה ושמעתי מוזיקה באוזניות
"When he opens his arms and holds you close tonight,It just won’t feel right,‘Cause I can love you more than this, yeah,When he lays you down,I might just die inside,It just don’t feel right,‘Cause I can love you more than this,Can love you more than this”
מה? ממתי ישלי שירים שלהם באייפון?
"אני באמת מצטער…” שמעתי את הארי
לא ידעתי מה להגיד אז פשוט שתקתי
"את כועסת עלי?” הוא שאל
"לא” עניתי בשקט
"אז למה את ככה?”
"לא יודעת.. אני כנראה סתם עייפה..”השפלתי מבט
"הי..” הוא הרים את ראשי והסתכל עלי
"מה?” עניתי לו
"הכל בסדר?”
"אופפ לא!!! אוקי?!?!” אמרתי ונשברתי לתוך הכתף שלו
"מה קרה?” הוא שאל ברכות וחיבק אותי
"אני מפחדת שזה לא יעבוד בנינו” מזה התירוץ המטומטם הזה?
"נו די.. אל תדאגי..”
"לא הארי! אני רצינית! אני עדיין לא בת 18, ורק בגיל 18 אני יכולה להתחיל לחיות את החיים שלי ולך יש סיבובי הופעות לפחות עוד 3 שנים!!!” התעצבנתי מתסכול
"אבל.. אני אבוא לבקר אותך, ואת תבואי אלי! בחופשות..” הוא ניסה לעודד אותי אבל ראיתי שגם הוא פתאום חשב על משו
ישבנו במשך כמה דקות מחובקים ממש קרוב עד שסופסוף נרגעתי והפסקתי לבכות
"אני מבטיח לך.. הכל יהיה בסדר…” הוא לחש באוזני וסופסוף יכולתי לעצום עיניים ולהיות קצת יותר רגועה