אהבה. כן או לא? פרקים 26+27

"אני יוצאת לסופר!” צעקתי להארי חטפתי את תיקי שהיה זרוק על השולחן ורצתי החוצה
"לא!! חכי אני בא איתך!!!” הוא רץ הר וניסה לנעול נעליים תוך כדי מה שהיה די מצחיק כי הוא לא הצליח ונפל…
"לא! בי!” שלחתי לו נשיקה באוויר ונכנסתי לאוטו
התחלתי לנסוע והקרצייה התקשר אלי עניתי לו:
"מה אבא?” שאלתי צוחקת
"מה?” הוא נשמע מבולבל
"אתה בטוח שאנחנו זוג? כי זה נראה כאילו אני ילדה ואתה האבא…” הסברתי לו ושמעתי את צחוקו מהקו השני…
"תחזרי מהר!” הוא ביקש
"טוב אבא… אתה רוצה אולי ל"הנעים" לי את זמני?” צחקקתי מהמילה הזו שאמרתי כרגע
"כן..” הוא צחק
"אז נו כבר! משעמם לי!” האצתי בו
"One way or another, I'm gonna find ya' 
I'm gonna get ya', get ya', get ya', get ya' 
One way or another, I'm gonna win ya' 
I'm gonna get ya', get ya' ,get ya', get ya'  “
"כןכן… שמענו עליך” צחקתי וניתקתי את הנייד
החנתי הרמתי את תיקי ויצאתי מהאוטו.. פתאום שמעתי כמה בנות:
"או-מי-גאד!!! זו חברה של הארי סטיילס!!!!!!!”
"תתרחקי מבעלי! זה ברור?” שאלה איזו פאקצה בת 14
"כן! תעזבי אותו כבר!!” עוד אחת הצטרפה
"אם את רוצה להמשיך את חייך בשקט..” עוד אחת הוסיפה בקול מאיים
"חה! אני אמורה לפחד?” צחקתי להן בפרצוף ונכנסתי בריצה לסופר
הן המשיכו להציק לי…
"מה אתן רוצות?” שאלתי מיואשת הייתי צריכה לבוא עם פול…
"אממ.. זה לא ברור?” אחת מהן צווחה עלי
"לא!!!” צווחתי עליהם בחזרה
"שתעזבי את הארי סטיילס כבר!!!!” הן צעקו עלי ביחד
"חה, חה, חה וחה!!!” הוצאתי להן לשון כמו ילדה קטנה.. חחח איזו מפגרת אני יוצאת פה…
"את.. אומיגאד!!!!!!!!!” הן התחילו לצרוח ורצו לכיוון מסוים
"אמנדה.. קצת.. עזרה…” זה היה הארי. והן מחצו אותו.
"אני בבית..” אמרתי לו ורצתי
נכנסתי לאוטו התנעתי ונסעתי מהר הביתה לעזאזל! (איך באמת רושמים את המילה הזו?) הן אונסות לי את החבר מול העיניים ואני לא מסוגלת לזוז… קיללתי בלב
זרקתי את הדברים שלי על השולחן ואת הנעליים על הרצפה, צנחתי על המיטה ונרדמתי….
XXX
גאדדד.. כמה זמן ישנתי…
ירדתי למטה וראיתי את הארי על הספה
"מה זה היה מקודם?” הוא שאל והתקרב לכיווני
"כלום..” מלמלתי
"ועכשיו את האמת..” הוא חיבק אותי
"נו כלום אמרתי לך!” אמרתי לו והשתחררתי מהחיבוק
"טוב..” הוא הרים ידיים והתיישב בחזרה על הספה
עזבתי אותו והלכתי למטבח
האמת? למה אני באמת ככה? אינמצב ששתי הבנות האלו הלחיצו אותי…
פתחתי את האייפון ונכנסתי לטוויטר
"לא כולכם שונאים אותי.. נכון?” צייצתי וכעבור כמה שניות קיבלתי המון תגובות
נכנסתי אליהם באטרף בער לי ברמות לראות מה אנשים כתבו לי
"כן! אנחנו כן!”
"לא! מה קרה?”
"כן! עזבי כבר את בעלי!!!”
"כן!! את מפרקת את הלהקה!!!”
"WTF??”
"מה ישלכם ממנה?”
"מי אמר שהם ביחד?”
"לא סובלת אותך ומאחלת לך את כל הרע שבעולם!”
"לא! מי פגע בך?”
"את יכולה לספר לנו הכל!”
"אפחד לא יעז לפגוע בך!”
"מי את בכלל? למי אכפת ממך? העיקר שתעזבי כבר את הארי שלי!!!!”
"את סתם מנצלת אותו!”
"הרגת את לארי!!!”
יצאתי מהטוויטר מהר והתחלתי לבכות… ניגבתי מהר את הדמעות, אבל כנראה שלא הייתי מספיק מהירה כי הארי נכנס למטבח וראה אותי עם דמעות :/
"מה קרה?” הוא נלחץ והחזיק בידי
"כלום.. אני.. אממ.. פשוט לא מרגישה כלכך טוב…” המצאתי איזה תירוץ והחזקתי בראשי שפתאום התחיל להסתחרר…
"מה את מרגישה? מה כואב לך?” הוא שאל לחוץ הוא לא נרגע…
"הראש.. עזוב.. שומדבר רציני…” הרגעתי אותו
"בטוח?” הוא שאל
"בטוח אבא!” חייכתי והדבקתי לו נשיקה
"אני מכין תה ואז מה את רוצה שנעשה?” הוא חייך והפעיל את הקומקום
"אממ.. להתכרבל איתך בכירבולית ולראות סרט” חייכתי
"אוקיי… אז לכי תבחרי סרט ואני כבר בא” הוא הושיב אותי על השיש ונישק אותי
הרגליים שלי עטפו את גופו
ואז…
דנה ולואי הפיגורים הופיעו פתאום בחלון…
והם צילמו אותנו!!!
“הם יותר גרועים מפאפרצי…” הארי לחש לי והוריד את הווילון
“אני מחכה לך בסלון..” צחקקתי וירדתי מהשיש