אהבה. כן או לא? עונה 2!!! קולולוש!! D:

התעוררתי בחדר לבן קשורה לכיסא. ניסיתי להשתחרר אבל הרגליים והידיים שלי היו קשורות, ולא יכולתי להזיז אותם… התפתלתי ככה במשך עוד כמה דקות עד שוויתרתי
ניסיתי לצעוק ופתאום שמתי לב שגם הפה שלי מכוסה.
"אמ!!” ניסיתי לצרוח אבל לא יכולתי וזה הצליל היחיד שהצלחתי להוציא מפי.
התנדנדתי חזק על הכסא עד שהוא נפל אחורה וקיבלתי מכה ממש חזקה בגב
עצמתי עיניים. הייתי בטוחה שאני בחלום רע
"היא חיה?” שמעתי קולות מעלי פחדתי לפתוח עיניים
לבסוף אזרתי אומץ ופתחתי עין אחת
"היא חיה!” שמעתי קולות
ניסיתי להשתחרר אבל שומדבר לא עזר
"בואו!” שמעתי שוב את אותם הקולות
נכנסו לחדר עוד 2 אנשים הם הרימו את הכיסא שישבתי עליו וזיהיתי את..
מקס וכריסטין. הסתכלתי סביב וראיתי גם את הבנות שהציקו לי בסופר
הם הורידו לי את הבד המגעיל שכיסה לי את הפה והתחילו לדבר
“שלום לך, חברה של הארי סטיילס” בקטע הזה התחלתי ממש ממש ממש להילחץ…
לא הסתכלתי עליהם והורדתי את ראשי
“הי” סיננתי
“זוכרת אותי? אני מקס.” מקס הרים לי את הראש כמו בפעם הראשונה שנפגשנו
“איך אני יכולה לשכוח אותך?” סיננתי ולא התכוונתי למובן הטוב
"זוכרת אותנו?” שאלו אותי חבורת הפאקצות שהציקו לי בסופר
"כן. אני זוכרת את כולכם! מה אתם רוצים ממני?” שאלתי מנסה להחזיק את הדמעות
"טוב.. לכל אחד יש מטרה שונה” מקס הסביר לי לאט וחייך חיוך מרושע
"אנחנו רוצות את הארי סטיילס.” הן אמרו יחד עם כריסטין
"ואם את לא תהיי שלי את לא תהיי של אפחד אחר. ובמיוחד לא שלו"
"ברור?” כריסטין שאלה אותי נהנת ממעמדה
"אתן באמת חושבות שהארי ירצה אתכן?” גיחכתי
"אין לך מה לדאוג לגבי זה.. הכל כבר מתוכנן” הן חייכו ברשעות
"אז מה אתם רוצים ממני?” הרגשתי גוש בגרון ואת הדמעות שניסיתי להחניק- כי כבר ידעתי את התשובה..
"טוב.. אז יש 2 תוכניות” החיוך המרושע לא ירד לאפחד משם מהפנים
"אז עכשיו את ואני הולכים להתנשק והארי יראה את זה.. תסמכי עלי” מקס חייך והתקרב אלי
"והתוכנית השנייה הולכת ככה; יש לבנים ראיון בעוד יומיים ואת פשוט תזרקי אותו בשידור חי. ברור?!”
"כן” הרכנתי את ראשי וכבר לא יכולתי לעצור דמעה..
"טוב צריך לצלם את הנשיקה!” שמעתי את מקס קורא וכולם יצאו החוצה
פחדתי ברמות.. ניסיתי להרגיע את עצמי, אני אגיע הביתה והארי יעזור לי…
"אה, ועוד פרט אחד קטן.. אם הארי יתערב” הוא לא היה צריך להמשיך את המשפט כי הבנתי אותו לבד
"טוב.. הבנתי! אפשר לסיים עם זה כבר?!” צרחתי והרגשתי את הדם עולה לי למעלה
"כן ברור.. אני כבר מחכה לזה” הוא אמר והתקרב אלי
"מוכנים?” שמעתי את הבנות צוחקות
"כן..” מלמלתי נכון שזה חלום..?
"אנד אקשן!” שמעתי אותן צועקות והרגשתי את מקס מושך אותי אליו.. התנשקנו שם במשך כמה דקות, ולרגע התמכרתי למגע של השפתיים האלו
והכל היה מצולם.. ניסיתי עם שערי להסתיר קצת את הפנים, ללא הצלחה
"ו-סיימנו!” שמעתי אותן צועקות ועזבתי אותו נופלת לריצפה
"והו! יאי!” שמעתי אותן צווחות מאושר, מריצות שוב ושוב את הסרטון…
הרגשתי דקירות ממש חזקות בחזה.. רציתי רק הביתה.. להארי..
"טוב את יכולה ללכת ואל תשכחי! עוד יומיים!” שמעתי אותם אספתי את עצמי מהרצפה ורצתי החוצה
"הארי?” התקשרתי אליו מהר מנסה להרגיע את הדמעות שלי, שלא יחשוב שקרה לי משו..
"הי-”
"אתה יכול לבוא לקחת אותי? נאבדתי” הבאתי לו את הכתובת וניתקתי
התיישבתי על המדרכה והתחלתי לבכות ממש בהיסטריה… ניגבתי מהר את הדמעות כי ראיתי את האוטו שלו מתקרב, וממש לא רציתי שהוא יראה אותי ככה.
הוא חייך אלי כשנכנסתי לאוטו, אבל לא התיישבתי לידו
"הכל בסדר..?” הוא שאל בשקט
לא עניתי לו.. רק הסתכלתי החוצה.. הוא כנראה הבין את הרמז כי הוא עזב אותי..
הגענו הביתה, ונכנסתי מהר למקלחת. יכולתי לבכות שם חופשי.. (חח) הרגשתי פשוט נורא…
שנאתי את עצמי… רק עוד יומיים.. עוד יומיים.. וזה יגמר.. התקופה הכי טובה בחיים שלי… רק עוד יומיים..
יצאתי מהמקלחת התנגבתי והתלבשתי לאט.. ירדתי בשקט למטה. הארי לא היה שם. אכלתי משו עליתי לחדר. הוא שכב על המיטה והוא שקוע במשו…
כשהוא יראה את הסרטון אני לא אוכל להשאר פה… וזה יקרה בעוד כמה ימים בודדים… אני חייבת להתחיל לארוז.. הרמתי את הלפטופ שלי והזמנתי לי כרטיס חזרה לישראל לעוד יומיים
כנראה זה נגמר… סגרתי את המחשב ונשכבתי לידו, אבל כמה שיותר רחוק.. סובבתי את גבי אליו וניסיתי להרדם… לא היה לי כוח לכלום ורק רציתי לחזור לחיים הישנים שלי… עצמתי עיניים והרגשתי את ידו של הארי מחבקת אותי מאחורה…