אהבה בילתי אפשרית פרק 29-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט זאיין~
"בואו אמת או חובה עד ששני באה"ניל קפץ
"כן!"קפצו לואי,ניקול ועדן
"לא,אחרי פעם שעברה עם מישהוא נוגע בנוי אני רוצח אותו"אמר הארי משלב ידיו כמו ילד קטן
"דיי הארי,תיזרום"אמרה לו נוי ונשקה לו בלחי,אני רציתי גם אולי תהיה לי הזדמנות לחזור לקורל.
"אני לא בטוחה שזה רעיון טוב…"מלמלה קורל מסתכלת עלי
"נו…קורל,גם את?"שאלה אותה עדן מבואסת
"טוב נו..רק בישבילך"נאנחה קורל ועדן חיבקה אותה
"יאלה תסתדרו במעגל,אני מביאה בקבוק"אמרה קורל וכך עשינו,תוך שנייה היא חזרה עם בקבוק…היו מלט משימות שהרגו אותנו…הארי איפר את לואי,אני הייתי צריך לצעוק'ניקול המלכה ולואי הנסיך ואני משרת שלהם',נייל אכל חמש המבורגרים עם פילפל חריף וכימעט נחנק…
ואז נוי סובבה את הבקבוק ויצא שנייל שואל את ניקול..
"אמת או חובה?"שאל נייל את ניקול
"אמת"הכריזה
"אמ…מי הכי חתיך בלהקה לדעתך חוץ מלואי?"שאל אותה
"זאיין"אמרה ולואי שילב את ידיו כמו ילד קטן וחייכתי מתגרה בו.
היא סובבה ויצא שלואי שואל אותי,היה לו מבט נוקם..
"אמת או חובה?"שאל
"אמת"השבתי
"אמת שניפרדת מאימי בגלל קורל?"שאל וכולם הסתכלו עלי,הסמקתי ברמות…
"כן"אמרתי והנהנתי..
"אויייש"אמרו כולם וקורל הסמיקה,חייכתי איליה..
סובבתי את הבקבוק,יצא שליאם שואל את קורל.
"אמת"קורל ענתה ליפני שהוא בכלל שאל
"נו רק אמת?"שאל מעוצבן
"פעם הבאה אני יבחר חובה..נו מה האמת?"אמרה מצפה לגרוע מכל…
"מאז זאיין היה לך חבר?"שאל אותה ליאם
"כן…"ענתה והשפילה ראש,הייתי המום,אני יודע שאנחנו לא ביחד…אבל עדין כאב לי לדעת שמישהוא אחר נישק אותה וחיבק אותה…
היא סובבה את הבקבוק,יצא שאני שואל אותה…
~נקודת מבט קורל~
"למה ניפרדת מחבר שלך"שאל אותי זאיין,אני לא ידעתי אם להגיד את זה …זה פדחני מידי..
"נו קורל"אמרו לי כולם
"אז חובה…אני לא יכולה להגיד"קיוויתי רק לטוב
"לא,אמת זה אמת..אנחנו רוצים את האמת ורק את האמת"אמר נייל העורך דין זה..הסתכלתי על עדן לא יודעת מה לענות…
עצמתי את עיניי ונשמתי נשימה עמוקה…"כי בטעות במקום לקורא לו ג'ימי אמרתי לו זאיין אני אוהבת אותך"אמרתי במהירות והסתרתי את פני מידי שהסמיקו כהוגן…
"מה?ואווו"צעק נייל ולא הסתכלתי על זאיין…ידעתי שאני לא יעמוד בזה…פשוט הסתכלתי לריפצה…
ולפתע בא הצילצול הגואל מן הדלת…
ניגשתע לפתוח,פתחתע טת הדלת וזו הייתה היא,שני,עם הבגדים הצנועים היפים שלה,הכיסוי ראש,והפנים היפות…
"שניי…כמה הצגעגעתי"צעקתי וקפצתי עליה בחיבוק…לפתע גם ניקול,רום ונוי באו גם וחיבקו אותה איתי מעין חיבוק דוב כזה…
"גם אני יתגעגעתי…אבל אוויר!"מלמלה בחנק ושיחררנו אותה…
"היי שני"אמרו לה הבנים,היא שומרת נגיעה אז הם לא יכולים לחבק אותה.
"הי…נייל,ליאם,לואי,הארי וזאיין…"אמרה
"ואת מי?"הוסיפה שואלת את עדן
"אני חברה של קורל מהמנזר,עדן"חייכה ושני חיבקה אותה.
"אז מה אתם עושים פה?"שאלה שני
"אנחנו פה להופעה מחר,זה הארץ האחרונה שלנו בסיבוב הופעות בדרום אמריקה"אמר ליאם
"אהה יפה"חייכה שני ולקחה את עדן רגע לצעד…מוזרות.
"קורל בואי רגע"היא אמרה לי ויצאנו לחצר.
"קורל,את חייבת לחזור לזאיין אתם חולים אחד על השני,אתם הזוג הכי יפה שיש"היא אמרה
"אני לא יודעת,הייתי רוצה,אבל אני מפחדת להיפגע שוב…
ומי כמוך יודעת כמה נילחמתי ונפלתי בגללו"אמרתי לה והמשכנו לדבר..היא סיפרה לי על נייל ועל כמה שאימי נימרחת על זאיין,וכשהוא ניפרד ממנה אז היא ישר מתחננת או מאיימת שהיא מתאבדת,לא שפוייה!.
~נקודת מבט זאיין~
עדן לקחה את קורל למיחוץ לבית,שמחתי שהיא עדיין אוהבת אותי כמו שאני מרגיש לא חי בילעדיה..
"אתם יודעים שמחר יש לקורל יומולדת נכון?"היא שאלה והנהנו
"וגם שנה שעברה בגלל אמא שלה היא חגגה לבד במנזר,ומגיע לה יותר מזה לפי דעתי"הוסיפה
"מסיבת הפתעה"קפצה ניקול
"רעיון טוב"הסכימה איתה שני
"אני מארגן אוכל"הכריז לואי
"אני מזמין אנשים"אמר הארי
"אני יודיע לאבא שלה"אמרה עדן
"אני,ליאם,נייל ועדן נסדר את הבית"אמרה רום
"אנחנו נידאג להעלים אותה עד שתסיימו"אמרו נוי,ניקול ושני.
"אוקי ולי יש תיכנונים מישלי ואני הדיג'י!@#"אמרתי בהחלטיות.
תיכננו לעשות את המסיבה אחרי ההופעה מחר…
אז באו קורל ועדן…
"רוצים נכין אוכל וניראה סרט?"שאלה קורל
"כן…מפחיד!"אמר ליאם
"לא!ישלי מספיק סיוטים מהמסור הזה…"אמרה קורל והסתכלה עלי,היא גם ניזכרה בתקופה שהכל היה טוב,היינו מחובקים מול הטלויזיה וברגע שלאחד היה מפחיד השני חיזק אותו.
בסוף ראינו סטאפ-אפ4…
והינה הגיע האוכל…שני הכינה לנו,כמו בזמנים ההם ליפני שנה…וגם פאי גזר ללואי שטרף חצי ממנו תוך דקה ואז ניקול לקחה לו את זה מהיד וברחה…
"ניקולל"הוא צעק ותפס אותה לבסוף…
הארי עזר לשני לבשל,הוא יצא שף בסוף…
וגם נוי עזרה בכך שהיא שרפה את העוגיות..שנייל אכל בכל זאת.
"ביי בנים וביי ניקול,רום,עדן ונוי"אמרה שני וניפרדה ממנו כלום חיבקו את קורל,מחר ניתראה בחזרות להופעה..
חזרנו למלון ושם הייתה אימי,היא הייתה רותחת.
"יחתיכת זבל,זה מה שאתה"אמרה וניסתה לסטור לי,תפסתי לה את היד
"תקשיבי,אני לא רוצה ליפגוע בך,אבל אני לא אוהב אותך…אני אוהב את קורל"אמרתי לה מתנצל
"אתה לא אוהב אותי אחרי הכל?כי אני זאתי שנישארה פה כשהיא עזבה"אמרה בצרחות…לקחתי אותה לחדר..
"את לא תביני,את יכולה לישון פה,אני כבר ימצא מקום לישון"אמרתי לה והלכתי.
~נקודת מבט קורל~
קמתי בבוקר ואז אני רואה…..
המשך בפרק הבא…הפרק האחרון:)