אהבה בילתי אפשרית פרק 26-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט קורל~
"זאיין אני לא יחזור אילייך,אני נוסעת מפה…וכניראה גם לא יחזור,ביי זאיין"אמרתי בלב חצוי,רציתי להגיד כן…אבל הלב שלי אמר שהוא יפגע בי שוב ואני הבטחתי לעצמי שאני לא יבכה יותר…
טיפות גשם החלו לרדת…הם החליפו את הדמעות שאני רצתי לבכות,אבל עצרתי את עצמי!
הוא הסתכל עלי,במבט הזה שלו…
עמדנו שם,שנינו,מסתכלים אחד על השני…כאילו זאת הפעם האחרונה.
"לפחות את סולחת לי?"שאל חסר תקווה
"בטח"אמרתי וחיבקתי אותו חזק
חום גופו עתף אותי,אך ידעתי שאם אני ימשיך לחבק אותו זה לא יעשה את זה קל יותר,התנתקתי ממנו ותפסתי את אפל וחזרתי לחווה כשגשם שוטף אותי בעדינות…הוא נישאר שמה ולא זז…
~נקודת מבט זאיין~
זהו זה ניגמר,קורל כבר לא רוצה אותי…עכשיו מה אני יעשה עם הריקנות שיש בי?אני מרגיש כלכך ריק וחסר תקווה.
עמדתי שמה וישבתי על האדמה,הרגשתי את הגשם בוכה יחד איתי!
אחרי שעה חזרתי לחווה וראיתי את קורל עם ניקול רום ונוי,אני הלכתי לבית ונישכבתי עם הבגדים הרטובים על המיטה ונירדמתי,אפילו עברה בי המחקבה ליפני שאולי עדיף לא לקום מחר…
אבל לא,אני ימשיך להילחם
~נקודת מבט קורל~
חזרתי לחווה,עדן יצאה עם נייל לדייט…אני מקווה שהם היו ביחד,לא כמוני וכמו זאיין!
הייתי רטובה מכף רגל ועד ראש ושם ראיתי את ניקול רום ונוי…
הם חיבקו אותי חזק!!
דיברנו וסיפרתי להן מלא דברים…
"קורל?זאיין ואת ניפרדתם סופית?"שאלה נוי
"כן"עניתי
"אבל אתם כלכך מושלמים ביחד"התערה רום
"אבל ליפעמים זה לא מספיק"עניתי והשפלתי ראש
"אל תהיי עצובה,אני ולואי ניפרדנו 3 פעמים,נוי והארי יותר מ10 ורום וליאם רק פעם אחת ואתמול חגגו חמש חודשים!"אמרה וחיבקה אותי
"חחח אין עליכן,אני יבוא לבקר פה אחת לחודש"אמרתי
"אוףף!"התעצבנו ועשו פאפי פייס
"די עם הפרצוף הזה!%%"צעקתי
"חחח טוב"אמרה ניקול וצחקה…
ניפרדנו כל אחת מן השנייה,אמרתי להן את המספר שלי וחזרתי הביתה..
"אבא?"שאלתי
"כן יפה שלי?"שאל וראה שאני חנוקה מדמעות
"את יכולה לספר לי…אם את רוצה"אמר
"אבל אני לא רוצה ליבכות יותר"אמרתי
"אל תידאגי,אף אחד לא ידע שבכית,רק אני ואת"אמר והוא חיבק אותי
,בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים..
"הרגשת פעם ריקנות כזאתי?כאילו כבר החיים שלך הרוסים?"שאלתי מיבבת
"כן,כשאיבדתי אותך,למה מה קרה?"שאל
"ניפרדתי סופית מזאין,ובגלל אמא שלי אני לא סיימתי בצפר וגם אני רוצה לעוף מהארץ הזאתי…היא עושה לי בחילה!"אמרתי מיואשת מהחיים
"אוקי…מחר נעבור לארגנטינה,ויש משהוא אחר שאת תירצי לעשות חוץ מללמוד?"שאל
"לרקוד זה הדבר היחיד שאני יודעת חוץ מלרכב על סוסים"אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"אז אני ידאג לכך שתילמדי ובנוגע לריקוד ניראה כבר בארגנטינה.."אמר ואז ניכנסה עדן,עם חיוך מטופש,מאוהב…
היא.התחילה לצעוק:"אני ונייל זוג!"ואני ואבא צחקנו
"בואי ספרי הכל"אמרתי
"אז..הלכנו לדיט במסעדה,והוא חייך אילי והתאהבתי בו…והוא נישק אותי ואמר שהוא התאהב בי…אמאלהה אני מאוהבת"אמרה מאושרת..שמחתי בישבילה
"אבל אז אמרתי לו שאני עוברת לארגנטינה ושנבוא לפה פעם בחודש,והוא אמר שאני יעבור לגור אצלו…ואני רוצה אבל אתם התייחסתם אילי כלכך טוב שאני לא אמרתי לו כלום"אמרה והתעצבה מעט..
"תגידי לו שאת עוברת אליו,אל תידאגי בגללי..אני רוצה שתהיי מאושרת"אמרתי וחיבקתי אותה
"תודה אין עליך,ואת תבואי לפה נכון?"שאלה בלחש
"כן בטח,מחר אנחנו עוזבים…אני יתגעגע אילייך"אמרתי ברגש
וניכנסתי להתקלח אחרי הגשם שירד עלי…
עדן החלה לארוז את הבגדים שלה,היה לה בימיוחד שמלות ועקבים…
היא התקשרה לנייל ואמרה לו ולבים לבוא מחר להיפרד מימני ואני יתקשרתי לבנות ואמרתי להן שיבואו מחר ב12 לשדה תעופה..
הלכתי לישון,מחכה לעזוב את הארץ הזאתי…היא מלאה ביותר ביותר מידי זיכרונות!
קמתי בבוקר,התלבשתי ולקחתי את המזוודה היחידה שהייתה לי…
עדן לקחה את המזוודות שלה לשדה תעופה ומשם היא תיעבור לגור עם נייל,הם זוג מושלם.
נסענו בלימוזינה לשדה תעופה.
כולם היו שם,כולם חוץ מזאיין…
"בייי"אמרו כולם וחיבקו אותי..
היו מלא פאפרצי שצילמו את הבנים והם סיפרו להם שהם ניפרדים מידידה טובה שלהם…
"למה את וזאיין ניפרדתם?"שאל אחד מהפפרצי
"כי כניראה לא היינו מתאימים"אמרתי והבנים התלחששו…
"איך את מגיבה לזוגיות החדשה שלו?"שאל עוד אחד
"אני מאחלת לו רק מזל טוב"אמרתי וכולם בהו בי בפה פעור…
"מה אני עוד אמורה לומר?"שאלתי לא מבינה מה הם רוצים ממני…
הם לא אמרי מילה,מוזרים.
עליתי על המטוס,וניפרדתי לשלום מלונדון,והפעם כניראה לתמיד…
~נקודת מבט זאיין~
קמתי מוקדם בבוקר ניראלי ב6..
הרגשתי חרא,הלכתי להתקלח ונישארתי ער עד 8 כשאני מסתכל על תמונה שלי ושל קורל מתנשקים,מאותו יום מושלם!
נירדמתי שוב וכשקמתי ראיתי פתק מלואי:'זאיין אחי,אם אתה לא רוצה לאבד את קורל זה הזמן…היא טסה ב12 לארגנטינה!
אם אתה רוצה להשיב אותה אילייך אז תזיז את התחת ותבוא לשדה תעופה!#&לואי ואני לא אמרתי לך את זה…'
השעה הייתה 11 וחצי התלבשתי ותוך עשר דקות הייתי באוטו ואמרתי לנהג לנסוע מהר לשדה התעופה..
הגעתי ורצתי כמו שבחיים שלי לא רצתי…
כשהגעתי לביפנים ראיתי מלא פאפרצי והם צילמו אותי אבל לא היה לי אכפת לפתע אני שומע:
"הטיסה לארגנטינה המריאה"התיישבתי,על אחד הכיסאות והדמעות לא איחרו לבוא….
ההמשך יבוא….
ואל תידאגו,זה לא הסוף כרגע;)