אהבה בילתי אפשרית פרק 25-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט זאיין~
פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא…
כסימתי לקרוא את המכתב היו עליו כמה טיפות של דמעות…
"אני לא מאמין שאני כזה טיפש!!"התחלתי לצעוק ברחבי החדר כשאני מפיל את כל הדברים מהסיפרייה…
"זאיין,תירגע,נעשה משהוא רק אל תשתגע"צעק לואי כשהוא תופס אותי
"מה נעשה בידיוק…?"שאלתי מכסה את פני עם הזרועות שלי
"ניראה…לפחות תנסה להסביר לה מה קרה"אמר נייל
"הכל באשמת הארי הזה…אם אני תופס אותו אני יקר…"צעקתי
"אל תאשים את הארי,הוא ניסה לעזור לך"התעצבן עלי לואי
"טוב אבל מה נעשה?"שאלתי
"מחר קורל אמורה כבר להיות עם ניקול בקשר…נישאל אותה איפה היא ותילך איליה"אמר לואי
"אוקי,תודה ברדר"אמרתי והם יצאי מהחדר…
ישבתי על המיטה ורק חשבתי,אם הייתי מחכה רק עוד שבועיים היינו עכשיו ביחד,הייתי מנשק אותה,מחבק אותה ומלטף אותה…
הלילה עבר במחשבות,נירדמתי ב4 ליפנות בוקר…
~נקודת מבט קורל~
קמתי בבוקר והערתי את עדן..
"קומי היום אני חייבת ליראות את הבנות ואפל הסוסה שלי!"צעקתי לה באוזן
"אוקי,אוקי,אבל אם אני היה חרשת זה רק בגללך"צחקה ואני אחריה
הלכנו לאכול ארוחת בוקר וכבר אבא היה שם…
"בוקר טוב יפשלי"אמר לי ונישק אותי במצח
"גם לך אבא"השבתי,ממש התחברתי איליו…
"בוקר טוב אבא חורג"אמרה עדן,הוא השיב לה גם בוקר טוב וחיבק אותה…
סיימנו לאכול…
"מה אתן עושות היום?"שאל אותנו
"הולכות ליראות את הסוסה שלי,וחברות"אמרתי
"וזאיין?"שאל והשפלתי את ראשי
"סיפור ארוך,עזוב אותה עכשיו היא מבואסת"אמרה לו עדן.
"אוקי,ואת יודעת שעוד מעט חוזרים לארגנטינה נכון?"שאל
"מה?אבל הסוסה שלי והחברות שלי.."מילמלתי
"אל תידאגי,נבוא לפה אחת לחודש בגלל העסקים שלי…"אמר וחייך
"אבל…חודש זה הרבה זמן"אמרתי
"אם את רוצה תהיי איתי בארגנטינה חודש ובלונדון חודש"אמר והנהנתי בחיוב…
סיימנו לאכול ועלינו לחדר…
התקשרתי לניקול:
"ניקוול"צעקתי
"מי זה?"שאלה
"קורלל"צעקתי
"מה??אני רוצה ליראות אותך!"אמרה
"גם אני!בואי היום לחווה,אני רוצה לרכב על אפל היום תגידי גם לרום ונוי,אין לי את המספר שלהן ואני מתה ליראות אותן!!"אמרתי
"אוקי,וראית כבר את זאין?"שאלה,נהפכתי לאדומה
"לא!!ואני לא רוצה לישמוע יותר את השם הזה אוקי??"התעצבנתי
"טוב,טוב..אל תהרגי אותי,ביי היום בשתיים בחווה?"שאלה
"כן,אני היה שם באחת כבר…"אמרתי וניתקתי.
אני ועדן התחלנו להתלבש…
"קורל את רוצה שאני יקח אותך לאן שאת הולכת ובדרך גם ניקנה גלידה?"שאל אבא
"כן!!"אמרתי שמחה
"יאמיי אני רעבה"צחקה עדן וליטפה את הבטן שלה,אני ואבא צחקנו…
הוא לקח אותנו לאכול גלידה וחיסלנו אותה בשנייה ומשם הלכנו לחווה.
"ביי אבא"אמרתי וחיבקתי אותו וכך גם עדן.
~נקודת מבט זאיין~
התעוררתי ב11 אחרי לילה בלי שינה וישר בלי להסס התקשרתי לניקול:
"היי זאיין"אמרה ניקול
"ניקול את כבר דיברת עם קורל?"שאלתי
"כן,למה?"שאלה
"כי אני צריך לדעת איפה היא"אמרתי לה בקול החלטי
"סורי,אבל כפי שהבנתי היא לא רוצה ליראות אותך יותר"אמרה בקול מתנצל
"זה לא משנה,אני צריך לדעת איפה היא,משם אני יסתדר,תגידי לי בבקשה"התחננתי
"אוקי…היא תהיה ב1 בחווה קבענו שם ב2,בהצלחה ותזכור אני לא אמרתי לך איפה היא"אמרה וניתקה.
התלבשתי מהר ויצאתי לשם והלב שלי דפק כמו משוגע!#@
הגעתי וניכנסתי לתוך החווה,העיניים שלי הסתובבו וחיפשו,חיפשו את השיער החום הארוך שלה…
לפתע אני רואה אותה,על "אפל"הסוסה שלה,השיער שלה התפזר לכל עבר,היא הייתה עם גבה איליי..
התקדמתי לעברה ועיניי זלגו דמעות של אושר,הינה היא לאחר חצי שנה!לא עיניין אותי כלום,לא החברה שלי,לא הבנות שבאו לבקר שם ובהו בי,כל העולם נעצר…
"קורל?"שאלתי
היא הסתובבה מעט עם הסוסה שלה והיסתכלה עלי,עינייה נפתחו לרווחה וחדרו לעיני..
"זאיין?"שאלה מגמגמת
"קורל אני צריך לדבר איתך"ביקשתי,היא התנערה ומיצמצה.
"זאין אין לי מה לדבר איתך,לך"ביקשה
"לא עד שאני לא מדבר איתך!"הכרזתי
"לא תשחד אותי,לך לחברה שלך ותישכח אותי,אני עוד ישכח אותך…אמרתי לך!"אמרה בעצבים
"לא מעניין אותי!אם אני לא מדבר איתך אני לא זז מכאן!"אמרתי
"אוקי,אל תזוז מכאן אני זזה!"אמרה ורכבה רחוק…
"תביאי לי סוס,מהר…"אמרתי לאחת העובדות
"אתה זאיין מאליק נכון,אמממא"צעקה
"תקשיבי,אם את נותנת לי סוס אני מביא לך כרטיס ויאיפי,יש דיל?"שאלתי והיא רצה כמטורפת…
"הינה זה בישבילך"הושטתי לה את הכרטיסים עליתי על הסוס וידעתי איפה היא תהיה,באגם.
דהרתי לשם בכל המהירות…
הגעתי וראיתי אותה שם,שוכבת על הדשא ובוהה בשמים כשאפל קשורה לאחד העצים.
"קורל..תיתני לי רק להסביר"ביקשתי
"מי אמר לך שאני פה?ניקול?רום?מיי?"שאלה ונעמדה,אני ירדתי מהסוס והתקרבתי אילייה.
"ידעתי שאת פה פשוט,את לא מבינה…אני אוהב אותך"אמרתי ברוך
"כן בטח,שמעתי את זה כבר,ואת זה שתשמור עלי וכל החרטות האלא…בינתיים כשאני סבלתי מבדידות,מניתוק ומגעגועים אתה מצאת לך מישהי,משהוא שאני ביכלל לא חשבתי עליו"אמרה בעצבים
"לא התקשרת,כלום,אני חיכיתי לך 5 חודשים ולא היה מימך סימן…אחרכך הארי ראה שאני שרויי בדיכאון וניסה לעודד אותי הכיר לי את אימיי"הגבתי גם בעצבים,יותר על הארי
"מה עכשיו אתה מאשים את הארי?זה אתה שבחרת להיות איתה…ואני הייתי מחכה לך גם 5 שנים לאומתך שבטח כבר שכבת איתה"התעצבנה עוד יותר,השפלתי את המבט
"אז גם שכבת איתה?ואני חשבתי שאנחנו עדיין ביחד..הייתי טיפשה"אמרה והסתובבה ללכת..אני הייתי חסר מילים.
"שנייה אבל ליפני,יש משהוא שאני חייבת לעשות משו"אמרה הסתובבה ונישקה אותי,בכל גופי עברה צמרמורת…נשיקה כזאתי מדהימה,נחשקת,מושלמת!
עבר דקה,חמש,עשר דקות…היא באה להתנתק אבל אני תפסתי בה חזק ולא עזבתי..
כעבור רבע שעה היא התנתקה מימני בכוח.
"את לא מבינה כמה התגעגעתי אילייך"אמרתי ודמעות זלגו על פני
"תעזוב אותי..ישלך חברה!"אמרה
"ניפרדתי מימנה"שיקרתי אבל אני יעשה את זה…
"זאיין….—"קורל אמרה,

תדעו מה היא אמרה בפרק הבא….
ההמשך יבוא;)