אהבה בילתי אפשרית פרק 22-עם וואן דירקשן

קורלוש 31/01/2013 4 תגובות

תגיבו...ממש השקעתי

~נקודת מבט זאיין~
התקשרתי ב11 לקורל כשהתעוררתי לשאול איך היא לפתע ענה לי קול מוזר,לא הקול המתוק של קורל:
האישה:"הלו?מיזה?"
אני:"זה זאיין חבר של קורל מי זאת?"שאלתי
האישה:"זאת אמא שלה,אל תיצקשר אלייה יותר,היא כבר לא תחזור לישראל"אמרה בלי רחמים
אני:"מה,למה?"אמרתי מבוהל
אמא של קורל:"אתה לא מבין,שלחתי אותה לפנימייה,אתה לא תיראה אותה יותר,כדי לך להמשיך בחייך,כי את שלה הרסת"אמרה וניתקה
-סוף שיחה-
ישבתי על הריצפה והתחלתי לבכות…המילים שלה,שאת החיים של קורל הרסתי…אני לא יראה אותה יותר.
~נקודת מבט קורל~
עדן סיפרה לי על הפנימיה,לא הקשבתי כלכך היא רק אמרה ששומרים עלינו 24שעות ביממה ושאחרי שנה במנזר את חייבת להשים חצאיות וחולצות צנועות.
"בכל חודש נותנים לך 300 שקל כדי לקנות דברים…"אמרה עדן לא הקשבתי לה כבר הראש שלי היה במקום אחר,התחלתי להתגעגע,לבנים,לבנות,למיכאל,לסוסה שלי אפל ובמיוחד לזאיין…הדמעות החלו לנזול לי,שוב.
"קורל את בסדר?"שאלה עדן מודאגת
"אני ניראת לך בסדר?כי אני לא,עכשיו תעזבי אותי טוב?"אמרתי בעצבים
"אני מבינה שמשהוא עבר עלייך,כשתירצי לדבר תבואי אילי"אמרה ושמה אוזניות.
הגענו לארגנטינה היה קר מאוד,שמתי את המעיל היחיד שהבאתי והגענו למנזר.
זה היה מקום ענק,מסביבו גדר ושער חשמלי בכניסה.
מסביב היו הרבה יערות וראיתי גם סוסים.
הובילו אותנו לחדרים והביאו לנו את סדר היום:בבוקר תפילה ואחרכך ארוחה בצוהורים לימודים רגילים וארוחה ובערב לימוד הנצרות וארוחת ערב ובעשר כיבוי אורות.
"זה החדר שלך לשנתיים הבאים,תשמרי עליו ואת חולקת אותו עם עדן ורואי(נער עם שיער קצוץ ועיניים ירוקות,גם בעייתי) ובלי טריקים מפה זה בית סוהר!"אמרה וסגרה עלינו את הדלת היה לילה…כתבתי ביומן על כל היום שעבר עלי.. אחרי שכתבתי בו דיפדפתי בין הדפים וראיתי את התונה שלי ושל זאיין מתנשקים מאותו ערב שהם באו ליראות אצלנו סרט,אולי זה טוב ששיכנעו אותי להצתלם איתו לפחות ישלי תמונה שלו…הרגש גבר והתחלתי לבכות…
"מי זה?"שמעתי קול גברי מאחורי,סגרתי מהר את היומן והסתכלתי לאחור,זה היה רואי.
"מה אתה רוצה?"שאלתי כאוסה
"רק לדעת מי זה"אמר מיתגרה
"זה חבר שלי,וזהו ביי"אמרתי ושכבתי על הביטה וכיסיתי את עצמי בסמיכה.
הימים עברו,שבועיים ליתר דיוק,נעשתי ילדה קרה,לא דיברתי עם אףאחד,המכות בקושי כואבות,לא אכלתי כימעט,אני לרוב עצובה ורק מתכננת איך לברוח…כן,רק זאיין היה בראש שלי.
אני מתגעגעת,מאוד!
מחרותיים היומולדת שלי,אני תוהה מה זאיין עושה עכשיו,איך שני בישראל,מה קורה…אני במנזר,מנותקת.
עכשיו ערב ואני שוב מציצה בעבר,ביום שאני וזאיין רבנו ,עכשיו אפילו הפאפרצי חסרים.
"קורל?רוצה לבוא לאכול?"שאלה עדן היא מאוד חמודה…
הסתכלתי עלייה…
"לא,תודה"אמרתי לה וירדה לי דמעה.
"קורל בבקשה ספרי לי מה קורה,טני ינסה לעזור לך"אמרה והתיישבה על המיטה.
"טוב.."אמרתי לה והקראתי לה חלקים מהיומן…אין לי מה להפסיד,בסוף הראתי לה את התמונה של שנינו מתנשקים.
"וואו אני מצטערת שזה ככה"אמרה וחיבקה אותי חזק.
היא הפכה להיות החברה הכי טובה שלי במנזר,היא סיפרה לי על עצמה,ושהיא גם ילדה בעייתית ושרק לה אין הורים למרות שגם שאני מחשיבה את עצמי ליתומה,אני בחיים לא יסלח לה.
עברו יומיים התידדתי עם רואי וכמה חברים שמה בזכות עדן..היא מצחיקה מאוד וכולם צוחקים ממנה,היא מזכירה לי את נייל,רק מבשל במקום אוכל.
הגיע הערב…באתי להיכנס לחדר ולפתע…"הפתעההה"הם צעקו ורואי ועדן חיבקו אותי.
אכלנו ממתקים,זה היה כיף אבל לא מושלם,לא בלי זאיין.
ואז עדן ורואי באו אילי "קורל היום לכבוד היום הולדת שלך ממני ומרואי"אמרה והושיטה לי 300 שקל,חיבקתי את שניהם …
עכשיו נותר לי לחסוך עוד חצי שנה בערך ואז אני יוכל לטוס ללונדון,לזאיין.
הזמן עובר,אני התחלתי לקרוא תהילים,הכל בזכות שני,היא תמיד אמרה לי כשאני צריכה עזרה לקרוא לה'…אני תמיד מבקשת ממנו לעזור לי ולעדן,שגם לה אין חיים קלים.
עברו ארבעה חודשים…
'יומני היקר,אני מתה לצאת מפה,מאכילים אותנו שטויות,אני רוצה ללכת לשני,אני רוצה לדעת מי זה אבא שלי,דבר שהתחלתי להתעניין בו לאחרונה…והכי גרוע אני מתגעגעת לירקוד ולזאיין.'
סגרתי את היומן.
~נקודת מבט זאיין~
עברו ארבעה וחצי חודשים,אני לא מעכל שקורל לא פה,היא חסרה לי,אני לא מצליח להתגבר,כח הרכילויות מדברות על זה שניפרדנו…ולדעתי זה כבר ניגמר בינינו…היט לא מתקשרת,אני לא יודע אם אני יצליח לעבור הלאה.
אני מסתכל מידי פעם בתמונה שלנו,ההיא שצילמו אותנו מתנשקים ובוכה,פשוע בוכה.
לואי וליאם מנסים לעודד לי,נייל מנסה להאכיל אותי והארי תמיד מנסה להכיר לי בנות…הוא טוען שאני צריך לעבור הלאה כי גם קורל עברה הלאה ושאני לא יבזבז את הזמן שלי על רחמים עצמאיים…להקשיב לו?זו שאלה שתמיד עוברת בליבי…בהתחלה לואי,נייל וליאם לא הסכימו איתו. אבל עכשיו הם מהנהנים להסכמה כל פעם שהוט מזכיר את זה..אולי הוא צודק?
~נקודת מבט קורל~