אהבה בילתי אפשרית פרק 20-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט זאיין~
"זאיין עם מה אני ישן?"שאלה קורל
הוצאתי מהארון חולצה שהיתה גדולה על בכמה מידות אז מין הסתם אם הגובה שלה היא תהיה שמלה.
"תחשבי מהר"אמרתי וזרקתי עליה את החולצה שפגעה לה בפנים.
"בוא ניראה אותך חושב מהר"אמרה תפסה כרית וזרקה עלי..
"עכשיו בכרזת מלחמה אמרתי והתחלתי לדגדג אותה
"די..זאיין"אמרה
"זאין ה..?"שאלתי ממשיך
"זאיין מאליק?"שאלה כשהיא מתקפלת מצחוק
"זאין מאליק מה?"שאלתי שוב
"זאיין מאליק המכוער"התפקעה
"לאלא"אמרתי והמשכתי,היא נשברה.
"נו טוב זאין מאליק המושלם"אמרה והפסקתי ונישקתי אותה,הנשיקה נמשכה והעמקה,נשיקה הכי מושלמת שלנו עד היום!
"נישן?"שאלתי אותה כשהתנתקנו
"כן אני ילך להחליף חולצה ויצחצח שיניים"אמרה וניכנסה לשירותים אני בינתיים שמתי מכנס אקראי והורדתי חולצה..
"וואו,יפה לך בגדים שלי"אמרתי כשיצאה
"אתה בכללי יפה"אמרה וחייכה
"תודה באבית,שנישן?"שאלתי תוך כדי שאני קופץ למיטה ומפנה לה מקום לידי,היה חם מאוד אז הדלקתי מזגן וניכנסתי מתחת לפוך,איה כיף זה;)
"בטח באבי"אמרה וניכנסה לפוך חיבקתי אותה וכך נירדמנו…
~נקודת מבט קורל~
קמתי בבוקר וזאיין עדיין ישן,השעה הייתה עשר,ידיו עטפו אותי והרגשתי הכי מוגנת וברת מזל בעולם.
יצאתי במהירות מהשמיכה וציחצחתי שיניים עם האצבע כי לא היה לי מברשת וגם החזרתי את הבגדים של אתמול..הסתכלתי עליו ונשקתי לו נשיקה בלחי ואז במצח ולבסוף בשפתיים הוא הרגיש את זה תפס בידי ומשך אותי איליו,עברה בי צמרמורת ותחושת בטן מוזרה…
התנשקנו למשך 3 דקות עד שהתנתקתי ממנו..
"זאיין אני הולכת להחליף בגדים בבית,נדבר אחרכך"אמרתי
"לא תישארי איתי פה"עשה פאפי פייס
"זנ לא יעזור לך הפעם"אמרתי כשאני קמה ולוקחת את הפאלפון שלי מהשידה ליד המיטה "בי באבי"אמרתי ונישקתי אותו נשיקה מהירה.
"את יכולה לשמור על החולצה"אמר זאיין והושיט לי אותה
"מה שתגיד זאיין מאליק המושלם"גיחחתי והוא יחד איתי ויצאתי…
הזמנתי מונית לבית שלי,הגעתי לבניין השעה הייתה 11 וחצי בבוקר.
ניכנסתי לדירה ולא האמנתי למה שראיתי…
"א..אמא?"שאלצי מגמגמת
"כן זאת אני"אמרה בגאוותנות
"אתם לא אמורים להיות בירח דבש עכשיו?"שאתי בהלם
"כן אבל הקדמנו"אמרה
"היא לא אמורה להיות בבצפר?"שאל שמואל את אימי
"כן אבל…"אמרתי
"את הברזת חצופה,איפה היית?"קטעה אותי,מה עשיתי לה שהיא ככה מתנהגת אילי?
"לא התעוררתי…"אמרתי מגמגמת
"ואיפה היית עד עכשיו?"התערב שמואל
"אמ…הלכתי לשני כדי לאכול"תירצתי
"טוב אבל היום את לא יוצאת וגם הבית ניראה נורא,תסדרי אותו מיד!"אמרה והינהנתי והשפלתי את הראש.
החלפתי למכנס קצר וטישרט…
שלחתי לזאיין הודעה:
#אמא שלי הגיעה :(,אני לא יוכל ליראות אותך היום#
הוא השיב לי:
#אם זה טוב בישבילך,זה טוב בישבילי,תהיי חזקה.
נתראה מחר xoxoxo#
סידרתי את הבית וניקיתי בזמן שאמא וה'אבא' שלי יושבים בספה ורואים טלויזיה,אני מרגישה כרגע ממש כמו משרתת.
ניקיתי את הריצפה שבסלון עד שלפתע נשמע מהטלויזיה:"זאיין ספר לנו על החברה שלך..קוראים לה קורל והיא מושלמת"הצצתי בטלוזיה ואז ראיתי תמונה שלנו כשהלכנו ללונהפארק אם הבגדים של אתמול ושבאתי איתם היום…לא הצלחתי לנשום.
"אני לא מאמינה"אמרה אמא שלי לשמואל ושניהם קמו לעברי קמתי מהריצפה…
"אמא…אני מצטערת"אמרתי ואז היא נתנה לי את הסטירה של החיים שלי!
"את לא מתביישת?מה אמרתי לך בנוגע לחבר?יבגלל זה חזרת היום מוקדם ולא הלכת לבצפר…ישנת אצלו וחזרת אפילו אם הבגדים של אתמול…יחתיכת זונה"צעקה ונתנה לי סטירה יותר חזקה בלחי השני שלי…רעדתי, המילים שלה הידהדו לי בראש..
"מי את בכלל שתגידי לי מה לעשות?את אמא מזוייפת שמנצלת את הילדה שלה,את כל הזמן מעליבה אותי,את אמא רעה,לא מגיע לך בת כמוני…"צעקתי…יכול להיות שאמרתי יותר מידי?,לחיי כאבו מאוד בגלל הסטירות שלה ועוד יוצר המילים שלה..
"את לא תדברי אליה כך יחצופה"צעק שמואל
"אני ידבר אלייה איך שבא לי ינצלן"אמרתי
"תשתקי…"אמר
"למה מה תעשה לי?אתה לא אבא שלי!%#"צרחתי עליו דמעות התחילו לנזול לי..
"אני אבא שלך ואני יחנך אותך"אמר ונתן לי בוקס בבטן,התקפלתי בריצפה והוא המשיך לבעוט בי…
"תפסיק..בבקשה די"התחננתי והתרוממתי מעט כשכנוזל לי דם מהפב וכל הגוף כואב לי
"את ביקשת את זה יסמרטוט"והמשיך להכות חזק..
"די..בקשה אמא תעשי משהוא"צעקתי בלי כוחות,היא לא ענתה …
המכות נמשכו,כל מכה ומכה כאבה אך הכאב לא השתווה לכאב שבלב שלי מכך שאמא שלי נותנת שיעשו לי את זה…
"אני מתחננת תפסיק"מילמלתי אך הוא היה אחוז מעיין דיבוק הוא המשיך והמשיך הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות.."זאיין..הצילו"מלמלתי והרגשתי שאני מתעלפת אבל באותו רגע הוא תפס אותי וגרר אותי לחדרי ושמה זרק אותי לחדר ונעל אותה…הייתי שרועה על רצפת החדר כשכל גופי היו סגולים וכחולים וירד לי ים של דם מהפנים…
לא היה לי כוח לקום אז נירדמתי על הריצפה…
התעוררתי והתרוממתי לאט "אח"מילמלתי לעצמי בקושי הצלחתי לתפוס את הפאלפון..התחלתי ליבכות מרוב כאב וייאוש.
הדלקתי אותו,השעה הייתה 22:00 בערב.
התקשרתי לזאיין:
"באבית?"ענה זאיין
"זאין בבקשה תבוא,אני צריכה אותך"אמקתי בקושי כשגרוני חנוק
"מה קרה?את בוכה?"שאל בלחץ
"רק תבוא לבית שלי אני כבר ירד למטה איכשהו.
~נקודת מבט זאיין~
יצאתי מהר מהבית והזמנתי מונית הגעתי במהרה לביניין וראיתי את גבה של קורל על הספסל מחבקת את רגלייה התקדמתי לעברה וכשהייתי מולה הייתי בהלם!…
ההמשך יבוא…

מקווה שאהבתם…
דירקשנית בסתר בפרק הבא שאני יפרסם מחר את תופיעי;)