אהבה בילתי אפשרית פרק 17-עם וואן דירקשן

תיקראו גם את רציתי להוסיף…כדי לכן;)
~נקודת מבט קורל~
באמצע החתונה ראיתי את זאיין מהכניסה של הוילה שהם שכרו בישביל החתונה,בחתונה לא היו הרבה אנשים..בערך 100.
הסתכלתי סביב ואיתי שאף אחד לא מסתכל והלכתי לכניסה ומשכתי אותו למאחורי הגדר שהיה עשוי מאבנים,כך שאף אחד לא יראה אותנו…
"מה אתה עושה פה??"שאלתי אותו
"התגעגעתי אז באתי"הוא אמר שם ידו על החומה והצמיד אותי אל החומה.
"אתה יודע שזה מסוכן שאתה פה"אמרתי
"לא אכפת לי"אמר ונישק אותי,היה לו ריח של אלכוהול.
"אם אכפת לך ממני אז כדי שהיה לך אכפת"אמרתי ודחפתי אותו.
הוא התקרב אילי ונישק אותי.שוב.
"אתה שתוי…"אמרתי בזמן שאני דוחפת אותו שוב
"נישבר לי כבר מלהתחבא"אמר
"גם לי אבל אין לי כלכך הרבה ברירה את יודע"אמרתי והשפלתי מבט
"אז תחליטי,או שאת איתי וכולם ידעו מזה או שגמרנו"הוא אמר,הייתי בהלם…מה עובר עליו?
"אבל אני לא יכולה"אמרתי לו מעיניים פקוחות לרוחה ודמעות זולגות.
"תחליטי"צעק מסטול
"יודע מה?אתה מטומטם!#"אמרתי ורצתי לוילה,ניכנסתי לשירותים ולא הפסקתי לבכות…
~נקודת מבט זאיין~
היתי קצת מבואס שאני לא יראה את קורל עד מחר אז הבנים החליטו להוציא אותי והלכנו למועדון עם כולם ושתינו קצת,ואז עוד כוס ועוד אחת…
"זאיין שתית קצת יותר מידי לא?"שאל ליאם
"כן אבא"עניתי לו בחוצפה
"אם קורל הייתה רואה אותך כך היא הייתה קורעת אותך"אמר ליאם
"כן,הבעיה היא שאני בקושי יכול לצאת איתה"אמרתי מסטול
"אין מה לעשות"היתערב לואי
"דווקא יש מה לעשות"אמרתי והתקדמתי ליציאה מהמועדון…
"אל תעשה משהו שתיתחרט עליו"אמר לואי,לא הקשבתי לו בכלל..הייתי מסטול מידי ולא ידעתי מה אני עושה.
אמרתי לנהג שלנו לקחת אותי למקום של החתונה של אמא של קורל..
ראיתי אותה מזווית העין וסימנתי לה לבוא היא הסתכלה מסביבה ובאה אילי.
היא משכה אותי למאחורי הגדר של הוילה ובקושי הצלחתי לעמוד אז שמתי יד על החומה ובדרך נישקתי אותה…
גם אמרתי שטויות ולא שמתי לב מה אמרתי,היא ברחה ממני ואני חזרתי הביתה ונירדמתי תוך שניות…
@בוקר@
"וואי איזה כאב ראש"מילמלתי
"יופי שקמתה"אמר לואי כניראה נירדמתי בסלון..
התחלתי להיזכר בכל מה קרה אתמול,הייתי מטומטם!!מה עשיתי?
"יוואווו אני מטומטם"צעקתי והדמעות התחילו לזלוג לי,רצתי לחדר וטרקתי את הדלת.
"מה קרה?"שאל ואי ודפק בדלת,לא עניתי.
"תענה כבר,למה עלית כך למעלה"שאל כשהוא כימעט שובר את הדלת.
"אני טיפש ודפוק,זה מה שקרה"אמרתי והמשכתי לבכות…
"תפתח כבר"הוא צעק,פתחתי את הדלת מעט ורצתי למיטה.
"זאיין מה קרה?"שאל ואני כיסיתי את עיניי עם ידי…
"אני יודע..אתה תגיד שאמרת לי,אבל באותו רגע אני הייתי מטומטם ולא הקשבתי לך"אמרתי,שבור,אני עדיין לא מאמין שטעיתי כך..
"לא זאיין,חברים הם לא רק כשהכל טוב,אלא כשהכל שחור,קדימה ספר מה קרה"אמר ותפח על גבי
"מה קרה?אני לא ראיצי בעיניים ומרוב שהייתי שיכור גרמתי לזה שגמרנו,פשוט אמרתי לה בלי שום ברירה שזה או שכולם יודעים עלינו או שגמרנו"אמרתי והמשכתי לבכות,וכמה שניסיתי לעצור פשוט לא הצלחתי,וזה מגיע לי.
"את האמת אני לא יודע מה להגיד לך..אבל ניתקשר לניקול,היא החברה הכי טובה שלה,בטח היא תדע מה לעשות"אמר לואי וצילצל לניקול:
לואי:לוב?
ניקול:לוב..למה התקשרת?
לואי:יש בעייה עם זאיין וקורל
ניקול:כן אני יודעת,אתמול היא חזרה שבורה,לא רק החתונה של אמא שלה גם זאיין פתאום השתנה לה,מה עובר עליו?היא באה אילי ואמרה לי שבינה לזאיין נגמר והיא לא רוצה ליראות אותו יותר ובכתה לי מלא…ואז הלכה לבית מלון של שני לישון כי היא לא רצתה לישון לבד.
לואי:כן,הוא יצא דביל אבל מה עושים עכשיו כדי שהיא תסלח לו?
ניקול:אני לא יודעת,מיכאל יותר מכיר את קורל בקטעים האלא…
לואי:אז אולי תבואו את והוא לפה?
ניקול:טוב..
-סוף שיחה-
"רואה…היא נפגעה מימני,ועוד כשאמא שלה מתחתנת עם מפלצת,היא לא תסלח לי…"אמרתי ובעיניים שלי כבר היו נפוחות ואדומות.
"אני השתדל לעשות מה שאני יכול…"אמר לואי והלך להביא לי כוס מים,אני פשוט נזרקתי למיטה והמשכתי לחשוב ולבכות…
הסתכלתי בפאלפון והיה אסאמאס מקורל:
#אנחנו גמרנו,ותגיד לבנים שאני מצטערת שאני לא באה היום אילכם.#
לואי חזר אם כוס מים,הראתי לו את ההודעה והוא ניסה לעודד אותי …
כעבור חצי שעה היה דפיקות בדלת,לואי ירד לפתול את הדלת..
הם ניכנסו לחדר שלי,זה היה מךניקול והידיד ההומו של קורל.
"אני לא יודע בכלל למה באתי,את יצאת מגעיל"אמר לי מיכאל
"מיכאל…"אמרה ניקול
"לא הוא צודק,אבל אני רוצה לתקן את זה,תעזור לי בבקשה,אני יתן לך מה שאתה רוצה"אמרתי לו
"אוקי,אני יעזור לך בתנאי שאתה מביא לי שני כרטיסים שורה ראשונה להופעה שלכם,לי ולחבר שלי"אמר מיכאל
"דיל,ומזל טוב"אמרתי ולחצתי לו יד,לואי וניקול בינתיים התנשקו..
"אחמ..אחמ.."השתעל מיכאל
"אה,כן,סליחה"אמרו מבויישים
"טוב שומעים?"שאל מיכאל
"נו כן,דבר כבר…"אמרתי חסר סבלנות..
"אז כך…"אמר מיכאל
-סוף פרק-
ההמשך בפרק הבא…