אהבה בילתי אפשרית פרק 15-עם וואן דירקשן
~נקודת מבט קורל~
אמא שלי הגיעה,עם החבר החדש שלה…כניראה בגלל זה היא לא הייתה בבית שבוע.
הוא היה ניראה בנאדם קר ,היה לו מבט קשוח,כמו אמא שלי…היא לא ראתה אותי שבוע אבל זה לא היה ניראה שזה הזיז לה ולמרות זאת אני איך שהוא כן התגעגתי,למרות ההתנהגות שלה כלפי.
"הי,קורל"אמרה ביובש
"היי אמא.."אמרתי בחיוך מזוייף
"היי שני,מה קורה?"שאלה שת שני,ואפילו לאחותה היא דיברה ככה.
"היי בלה"השיבה שני.(לאמא שלי קוראים בלה)
"אני יוצאת לתפילה,אחרכך אני יחזור לקחת את הדברים שלי ואני יעבור למלון"אמרה כשהיא יוצאת מהדלת ושומעים את עקבייה מתרחקים.
"קורל בואי נישב אנחנו צריכים לדבר"אמרה לי והתיישבנו בספה..מה עכשיו עוד משהוא?
"אני ידבר עכשיו"אמר לאמא .
"אני החבר החדש של אמא שלך,שמי הוא שמואל,ומעכשיו אני היה הגבר בבית הזה"אמר…מי הוא חושב שהוא??
"אתה?הגבר של הבית?למה ממתי אתה אבא שלי?"שאלתי עצבנית,עינהם התרחבו ומבט כואס מילא את פניהם,ניבהלתי.
"תקשיבי לי חמודה,אילי לא מדברים ככה הבנת?אני ואמא שלך מתחתנים עוד שלושה ימים,באנו להגיד לך את זה…זהו תתמודדי"אמר בעצבים
"אמא…תגידי לי שזה לא נכון…בקשה!"התחננתי לפנייה
"זה כן נכון,וכדי שתכבדי אותו,הוא היה עוד שלושה ימים אבא שלך,ולא כדי לך שאני יכאס"אמרה ורצתי לחדר וטרקתי את הדלת בחוזקה וקפצתי למיטה ובכיתי לתוך הכרית…עברה שעה.
היו דפיקות בדלת,"מיזה?"
"אמא שלך"אמרה ופתחה אותה
"לא אכפת לי מה את חושבת,אני ושמואל מתחתנים,עד שמצאתי מישהו מקבל אותי עם נערה בת שבעשרה אני לא יתן לך להרוס לי!"צעקה
"אבל למה לא שאלת אותי לפחות?"שאלתי שבורה
"כי מי את שתחליטי לי על החיים?"אמרה
"פה מעורב גם החיים שלי!"הגבתי
"אני נתתי לך אותם,ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה איתם,תביני"אמרה
"אני לא באתי לפה להתווכח איתך עכשיו,באתי להגיד לך שביום שלישי החתונה,החתונה תהיה בוילה ששכרנו כי רצינו להתחתן מהר מהחתונה ניצא לירח דבש של שלושה ימים ואחרכך הוא עובר לגור פה!"אמרה בקור רטח ויצאה…המשכתי לבכות והתקשרתי ללואי…
אני:לואי?
לואי:היי קורל מה את בוכה?
אני:כן ואני צריכה מישהוא לדבר איתו ולא בא לי שזאיין יראה אותי עכשיו בוכה אתה יכול לבוא?
לואי:בטח,את בטוחה?
אני:כן,ואל תגיד לאף אחד..תהיה מתחת לבניין שלי עוד חצי שעה?
לואי:כן ,ביי
התלבשתי וניקיתי את מעט האיפור שהיה מרוח לי.
"לאן את הולכת?"שאלה אמא
"לשני לבית כנסת,אפשר?"שאלתי
"כן,עוד שעה את פה,מובן?"שאלה
"כן.."אמרתי וכשיצאתי שמעתי את אמא ועמנואל רבים למה היא נתנה לי לצאת,ושאני ילדה חוצפנית..זה מה שחסר לי עוד מישהוא על הראש.
ירדתי ולואי היה עם הרכב למטה…
"היי קורל"אמר בחיוך
"היי לואי"השבתי
"נו ספרי לי,מפה זה לא יוצא"אמר
"אמא שלי הביאה מישהוא לבית,הוא מפלצת,והיא הולכת להתחתן איתו!!"אמרתי ודמעה ירדה לי
"למה את לא רוצה לספר לזאין?"שאל
"כי..כי לא יודעת,אני לא רוצה שהוא יראה אותי עכשיו ככה,לפחות לא כרגע"השבתי מהססת וסיפרתי לו על השיחה שלנו..
"אה הוא עד כדי כך מפלצת?"שאל וחיבק אותי..
"כן,וזו לדעתי רק ההתחלה"אמרתי כשאני בוכה ומחבקת אותו גם…הוא ניגב את הדמעות וכך עברה שעה…
"אני חייבת לך…בי אני צריכה ללכת"אמרתי פותחת את הדלת של המכונית וחיבקתי אותו…
"אני חייב לך,את הכרת לי את ניקול"
"בי באבית"אמר מחקה אותי ואת זאיין..
יצאתי ועליתי לבית שלי,לןאי ממש עודד אותי והצחיק אותי כשעליתי חזרתי לחדר ועשיתי שיעורים למחר(יום ראשון)
עד ששני באה…
"שני..בואי!"אמרתי ומשכתי אותה לחדר שלי..
"מה איך החבר של אחותי..כלומר אמא שלך?"שאלה שני מתעניינת
"מפלצת!!"הצערתי
"מה?למה?מה בכית?"שאלה
"כן..הוא הולך להשתלט לי על החיים..הרגשתי היום כאילו הוא הולך להרביץ לי כשהתחצפתי איליו"אמרתי מיבבת
"אוייש,אני מקווה שתיסתדרו…אני ינסה לעשות משו.."אמרה
"כרגע לא,הם מתחתנים ביום שלישי הזה…"אמרתי
"מה??…אז היום כשיצא שבת נילך לקנות בגדים לחתונה?"שאלה
"אממ..לא ניראלי שהיא תיתן לי לצאת"אמרתי
"אני ישכנע אותה…"אמרה
"תודה אין עלייך!"חיבקתי אותה
והמשכנו לדבר היא סיפרה לי על בעלה,והתאומים בני העשר שיש לה,אחד בן ואחת בת.
"אני יגיד לזאיין ולניקול ואלא לבוא בסדר?"שאלתח
"כן בטח,והבגדים היום על חשבוני"השיבה
"לא את שילמת מספיק,אני עובדת וישלי כמה פרוטות בצעד"התעקשתי
"את תיצתרכי אותו…לי יש כרגע מספיק"אמרה וניכנעתי.
התקשרתי לזאיין:
"באבית"הוא צרח בפאלפון
"באבי..באלך היום ליקנות היום בגדים,אני יספר לך אחרכך למה"שאלתי
"כן בטח באבית"השיב
"אוקי ותגיד גם לכולם אני לא יכולה לדבר הרבה…"
"גם שני באה??"שאל נייל דרך הפאלפון של זאיין..
"מה אתה מצוטט ידאב""באלי""אתה תשלם לי על זה"הם דיברו בינהם וצחקתי.
"כן,והיא אמרה נישבת לאכול איפה שתירצו…"אמרתי
"אוקי,אבל אנחנו מזמינים"אמר
"לא"אמרתי בהחלטיות..מה כולם רוצים לשלם עלי??
"כן ולא שואל אותך"אמר וצחק
"לאא,והיום בתשע בקניון"אמרתי
"כן בי באבית"אמר וניתק,הוא ידע שאני יכולה להתווכח איתו שעות.
הזמן עבר ואחרי ששני שיכנעה את אמא שלי שנילך לקנות בגדים הלכנו אני ושני לקניון..
"קורלל"צעקה ניקול
"איפה מיכאל?"שאלתי
"בדייט..לכי תביני הומואים"אמרה וצחקנו.
טיילנו ושום דבר לא אהבתי..
אחרכך ראיתי בנים שהיו לבושים מוזר ותסרוקות מוזרות כאלה…הם נופפו לנו לשלום,אני וניקול הסתכלנו אחת על השנייה,לא הבנו מי הם.
המשך בפרק הבא…
תגובות (2)
אומייגזר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תמשיכי מהר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מסכנה תמשיכי :) תעשי שהיא תעבור לשני שלא תיסבול :)