אהבה בילתי אפשרית פרק 10ב-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט זאיין~
הנהג סימן לנו לצאת,כניראה באמת עקבו אחרינו..
לפתע שמעתי צעקה"זאייין"זאצ הייתה קורל,הסתובבתי במהירות וראיתי אותה בתוך המים,ראיתי שחור באותו רגע..
מהר קפצתי להוציא אותה,היא היתה רחוקה אך שחיתי בכל כוחי…"לא קורל קומי"צעקתי בבהלה תוך כדי שאני שוחה.
לאחר דקה הגעתי עלייה והרמתי אותה על ידי "מהר בוא תעזור לי"צעקתי לנהג כשאני רואה גל כף רגלה קוץ,זה כניראה קיפוד ים…והוא רעיל,מה נעשה??
הגעתי לחוף וראיתי פאפרצי מתקרבים,העלוקוות האלא לא נימאס להם?
"קח אותה מהר לרכב אני יטפל בכל השאר"אמרתי אדום מדאגה נתתי אותה לנהג ורצתי לקחת את התיקים שלנו הפאפרצי התקרבו אילי ועקפו אותי,ממש ברגע הכי מתאים.
"מה קרה פה?"שאל אחד
"אם מי באתה"שאל אחר ועוד מלא שאלות…
"לא קרה כאן כלום"אמרתי ורצתי לגיפ שלנו..
הם צילמו אותי הולך וידעתי שמחר הם יפרסמו שסירבתי להתראיין אבל לא עניין אותי ראיתי הכל שחור,מה אם יקרה לה משהוא??
נכנסתי לרכב ואמרתי לו לקחת אותנו לבית חולים.
היא שכבה שם,היא נעשתה אדומה,זה כניראה בגלל הרעל שחדר לה לגוף.
"מהר יותרר"צעקתי בזמן שאני מלטף את פנייה ומתפלל שלא יקרה לה כלום,"אתה אוהב אותה נכון?" שאל,הנהנתי והנהג האיץ את המהירות.
שמתי לה במהירות את השימלה שהייתה עליה מקודם והגענו. אמרתי לו לצאת איתה ואני יצא עוד שני דקות.
הוא יצא כשהיא בידו והם נעלמו בכניסה לבית חולים.
חיכיתי בגיפ ומחשבות עסקו בראשי..דאגות מילאו אותי תוך דקה רצתי לקבלה..
"לאיפה לקחו נערה שהגיעה עכשיו?"שאלתי במהירות
"איזה זאתי שנפצעה ברגל?"שאלה
"כןכן,זאתי"אמרתי בלחץ
"חדר 282,אני לא בטוחה שיתנו לך להיכנס,ובמיוחד שאתה בלי חולצה"אמרה והסתכלה וצחקה..
"יופי,זה מה שחסר לי"אמרתי רץ לרכב שם חולצה וחוזר לקבלה…
"איזה קומה חדר282?"שאלתי את הפקידת קבלה ,שוב
"קומה 3"אמרה
"תודה"הודתי לה והלכתי למעלית.
"אין בעד מה חתייך"אמרה,גם כן זאתי בחקה את הרגע המושלם להתחיל איתי.
חיכיתי למעלעת והיא הגיעה במהירות ,נכנסתי איליה ולחצתי על 3.
הדלת נפתחה והיו שם מלא דלתות..כמה בנות בההו בי אבל לא עניין אותי חיפשתי עד שמצאי את החדר .הנהג ישב על על אחד הספסלים וסימן לי את הדלת.
פתחתי את הדלת וראיתי אותה עם שני רופאים מטפלים בה והיא חסרת הקרה כשמכשיר הנשמה. מחובר אילייה.
"אתה קשור אילייה?"שאל אחד מהם כשהוא בודק לה את הדופק.
"אני חבר שלה.."אמרתי נכנס
"אתה לא יכול להיכנס כרגע,אנחנו צריכים להוציא את כל הרעל,וגם עד שבן משפחה לא בא"אמר
"כמה זמן זה יקח?"שאלתי חנוק מדמעות
"הרעל התפשט מעט שזה מסובך להגיד,תילך להורים שלה או משהוא מהר"אמר והוא הוציא אותי ומשם הדמעות התחילו לנזול במורד הלחי שלי…מה היה עכשיו…?
-סוף פרק-
המשך בפרק הבא, משתי תגובות ומעלה אני יפרסם אותו היום ;)