אהבה אסורה❤️ על וואן די פרק 24(:

״אתה הראשון לפגוש אותה .. אני מניח .. אממ זאין, תכיר , זו אלינור״
״נחמד לפגוש אותך זאין״ הנערה הברונטית חייכה אליי .
״נחמד לפגוש גם אותך סוף סוף !״ חייכתי אליה. לואי נראה מובך כלכך שכמעט והתחלתי לצחוק.
״אז זאין מה אתה עושה פה ?״ לואי שאל אותי כאילו שהוא יודע משהו שאני לא מספר.
״באתי לקנות קפה , אתה יודע. אבל אני חושב שכדאי שאני אחזור , נתראה אחר כך״ אמרתי לוקח כוס קפה וחוזר לאוטובוס לפני שהוא יחשוד בי עוד יותר. הוא בטח כבר יודע שבאתי לשם בדיוק בשביל מה שקיבלתי ממנו. לפגוש את אלינור.
״הההההאאארייי יש לי משהו לספר לךךךך״ צעקתי בילדותיות כשראיתי את הארי מחוץ לאוטובוס והארי התייצב לפני .
״נו נו נו תספר לייי״ הוא אמר באותה הצורה שבה אני אמרתי.
״פגשתי את חברה של לואי. אבל שקט , לא אני סיפרתי לך!״ צחקתי .
״מההה ??? איך היא נראית ? היא נחמדה ?״ הוא שאל מהר , מופתע מהעובדה שלואי סיפר לי אחרי כל הבלאגן שהוא עשה כדי לא לספר לאף אחד מאיתנו.
״כן היא חמודה והכל.. למה אתה בחוץ ?״ שאלתי אותו. בדרך כלל הוא לא סתם יושב ברחוב מוקדם בבוקר.
״סתם , לו׳ ואתה לא הייתם פה ושאר הבנים היו ישנים, אז לא היה מי שיעסיק אותי. אז יצאתי״ הארי חייך אליי והנהנתי , אומר לו ׳ביי׳ אחרון ונכנס לאוטובוס.
״ליאם , נייל תתעוררו !!״ צעקתי אליהם , צופה בהם נבהלים מה רעה שלי ומיד מתעוררים.
״איפה הבנות ?״ שאלתי את ליאם המנומנם.
״אמ.. אני לא זוכר.. אני חושב שהן הלכו לאנשהו ..״ הוא מלמל וחזר לישון. אוקיי , זה לא עזר לי במיוחד.
״נייל איפה הבנות ???״ שאלתי את הנער הבלונדיני.
״אה.. אממ .. הן לא הרגישו טוב או משהו כזה.. אממ הן הלכו לרופא , אני חושב״ הוא מלמל גם הוא והפעם קם מהמיטה ישר אל המטבח . נייל , נייל נייל נייל.
״הארי , הבנים אמרו שאור ואלי חולות״ הלכתי אל הארי שוב , רק כדי לפגוש במבט מבולבל ומופתע.
״מה ?? אבל יש לנו הופעה היום !!״ הוא נבהל.
״אז מה ? הן יכולות שתיהן להישאר באוטובוס , לא ?״ שאלתי קצת מבולבל . למה הוא כלכך מבוהל ?
״לא ! אני תכננתי היום משהו.. אממ.. נקרא לזה הפתעה ?״ הוא אמר יותר בצורת שאלה.
״אה.. לא נורא .. תה תמיד יכול לעשות את זה ביום אחר״ חייכתי אליו , נכנס בחזרה לאוטובוס.

נקודת מבטו של הארי –

מה אני הולך לעשות ?? אני צריך אותה בהופעה היום !! אוי נו.. אין שום מצב שזה יעבוד עכשיו ! היא ואלי חולות ואז הן לא יכולות לבוא להופעה ואז זה אומר שאין שום סיכוי שההפתעה שתכננתי תהווה עניין , כי הן לא שם.
אני צריך לשאול את לואי. הוא בטוח יבין אותי. חיכיתי עד שהבחור חום-השיער נכנס חזרה לאוטובוס ואז מיד קמתי , עוצר אותו מכל מה שהוא עשה- משהו שיכול להישמע קצת אנוכי אבל אנחנו רגילים להנהגות כזאת בינינו- ומנסה להסביר לו את העניין בלי לחשוף יותר מדי מידע על ההפתעה הקטנה שלי . זה לא משהו גדול, אבל אור תתרשם מזה, עד כמה שאני מכיר אותה -ואני כן- היא תאהב את זה מאוד.
״אוקיי לואי אני צריך לדבר איתך״ הצהרתי והושבתי אותו על הספה מיד אחרי שווידאתי שאף אחד לא נמצא באזור-משהו שנכשלתי בו- והתחלתי לדבר שוב.
״תכננתי לאור הפתעה בהופעה הזאת. לא משהו גדול אבל זה דיי חשוב..ועכשיו מסתבר שהיא חולה ולא יכולה להגיע להופעה. זו ההופעה לפני האחרונה ואני חושב שזה קצת קיטשי לתכנן הפתעה להופעה האחרונה שלנו יחד. אני באמת רוצה שהיא תשתכנע שאני אוהב אותה, אתה יודע? ואני דיי צריך עצה.. האמת שדיי תהיתי אם אתה יכול לעזור לי עם זה או … אם אתה רוצה להשתתף בזה.. אתה יודע.. אלינור..״ הסוף יצא קצת ממולמל אבל אני חושב שהוא הבין את הנקודה שלי. כנראה אמרתי משהו לא נכון כי הפרצוף שלו לא היה דיי מופתע.
״א..אתה יודע על אלינור?״ יכולתי לשמוע אותו בולע את הרוק שלו ברעש. זה תמיד היה סימן לזה שהוא לחוץ. אף פעם לא הבנתי את הדחף הזה לסמן לאנשים בתנועות את ההרגשה שלך, אבל אין לי שום סיבה לשפוט מכיוון שיש לי המון כאלה. לדוגמא אני מעביר יד בתלתלים שלי כשאני מתוסכל, או שאני מגרד את העורף שלי כשאני מבולבל.
״לעזאזל..״ מלמלתי שוב, מבין את הטעות שלי. זאין אמר לי במפורש לא לספר! לפעמים אני כזה אידיוט..
״אני.. אמ..זאין סיפר לי״ וויתרתי על המחשבה שעברה לי בראש של לשקר לבחור, משהו שלא קרה או יקרה בעתיד הרחוק.
״אמ.. אני תהיתי, למה הסתרת אותה בכלל?״ הוספתי אחרי דממה ארוכה ומביכה.

נקודת מבטו של לואי –

הייתי בדרך להסביר להארי, כמובן ללא רצון לעשות זאת, כששתי הבנות נכנסו לאוטובוס של הסיבוב הופעות. רציתי לרוץ לחבק אותן ולא להפסיק להגיד להן תודה על התזמון המושלם שלהן.
״בנותתתת! היי״ רצתי לחבק אותן ומהר התחמקתי מהארי. הוא ישתגע כשהוא יגלה. אור תשתגע כשהיא תגלה. על מי אני צוחק, כולם ישתגעו כשהם יגלו. זה לא כלכך גדול אבל הארי לגמרי מגן על אור מכל דבר אפשרי- לפחות ככה זה נראה מאיפה שאני נמצא- ואם דבר קטן כזה יקרה, אני לא בטוח מה יהיה הלאה.

כבר כחצי שעה שאני יושב על המיטה הזאת וחושב על כל דבר שעולה לי לראש. אני צריך קצת זמן לעצמי, לחשוב. אני יודע שאני אספר להם. הראשון בטוח יהיה הארי. אולי אור, או אלי. אבל לא בקרוב. לא עד שאני יהיה חייב.
״לואי? לאן הלכת? עמדת בדיוק להגיד לי על אלינור!״ הקול של הארי הדהד ברחבי האוטובוס.
צירוף מקרים? לא נראה לי.